כשהתותחים רועמים, המוזות
בוכות נהרות נהרות, זוכרות
ימים רחוקים של
שלום.
-
תגובות אחרונות
חני שטרנברג על גלגוליו של נרקיס -רביקוביץ', ש… אבי באומן על גלגוליו של נרקיס -רביקוביץ', ש… אלכס על על קוקורו מאת נאטסומה סוס… חני שטרנברג על זמן לנחות רחל פרומן-קומלוש על זמן לנחות
יוצאת לאור 
תגובות
לא נראה לי…
מעניין מה הן זוכרות?
שמונה שנים של קסאמים ופצמרים?
פיגועי התאבדות?
חטיפות אוטובוסים/מטוסים?
פאדיון?
תרפ"ט?
ובכל זאת מדובר במוזות.
וההשראה שלי היתה גם "על נהרות בבל…וכו'"
עכשיו נראה לי יותר מתאים לכתוב:
כשהתותחים רועמים, המוזות
וזהו.
הייתי צריכה משהו יפה כזה להרגעה לפני שאני פורשת בדכדוך לענייני
המוזות היקרות שרויות במצב קטטוני, זה אכן קורה להן מפעם לפעם. תודה לך חני
אסתי ודפנה,
האמת היא שכבר חשבתי להחליף את המילה "זוכרות" ב"חולמות", אבל אחרי שקראתי את התגובות שלכן הבנתי שהיא צריכה להישאר, וכבר כתבתי משהו נוסף בעניין הזה שאפרסם בהמשך.
וטלי ומוזי,
תודה גם לכם על שהערתם את תשומת ליבי לקושי שמעוררת המילה "זוכרות" בהקשר הזה.