זמן לנחות

עַכְשָׁו הַזְּמַן לִנְחֹת וְלוֹמַר אֱמֶת:

אֵינֶנִּי אֶלָּא צִפּוֹר

הַחֲרֵדָה לִשְׁלוֹם גּוֹזָלֶיהָ.

רָאִינוּ צִפּוֹרִים כָּאֵלֶּה

בַּטִּיּוּל הָאַחֲרוֹן שֶׁעָשִׂינוּ בְּחוֹף הַיָּם

בַּשַּׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה.

כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ לַמַּיִם מוּל הָאִי שֶׁבּוֹ קִנְּנוּ,

הֵן טָסוּ מֵעָלֵינוּ מְבֹהָלוֹת,

נוֹפְפוּ כְּנָפַיִם בְּכֹחַ רַב וְצָעֲקוּ.

עַכְשָׁו גַּם אֲנִי צוֹעֶקֶת, אֲבָל פִּי נִפְעַר פְּנִימָה.

הַאִם מִישֶׁהוּ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אֶת צַעֲקָתִי,

כְּשֶׁמְּטוֹסִים טָסִים נָמוּךְ כָּל כָּךְ מֵעַל בֵּיתִי?

 

"עכשיו הזמן לומר אמת" עמ' 110, הוצאת גוונים, 2009.

מתפללת לשלומם של חיילי צה"ל,  שובו הבייתה בשלום,

מי ייתן שהמלחמה תיגמר כמה שיותר מהר,

ונגיע להסכם שיאפשר לשני העמים לחיות זה לצד זה  בשלום ובביטחון

 

ישראל לא רוצה שלום

*

יִשְׂרָאֵל לֹא רוֹצָה שָׁלוֹם

לֹא רוֹצָה

לְהִתְפַּלֵּל לְשָׁלוֹם

רוֹצָה

אֶת יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה

רוֹצָה

מִנְהָרוֹת וּמְצָדוֹת וַעֲצָמוֹת וּקְבָרִים

רוֹצָה

בּוֹרוֹת מַיִם שֶׁמַּשְׁקִים עֲדָרִים שֶׁל בֶּדוּאִים

רוֹצָה

שִׁטְחֵי אֵשׁ

רוֹצָה

שָׁכְחָה יִשְׂרָאֵל

שָׁרַק שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים עָבְרוּ

מֵאָז שֶׁרָצְתָה כָּל כָּךְ

שֶׁכֻּלָּם יַגִּידוּ לָהּ

כֵּן

 

***

*

פַּעַם צָדַקְנוּ.

זֶה הָיָה מִזְּמַן.

בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים

חַבֵרָה שֶׁלִּי וַאֲנִי הָלַכְנוּ בָּעֶרֶב

בִּרְחוֹבוֹת הַשְּׁכוּנָה וְצָעַקְנוּ:

מִשְּׁפַּחַת קְלוֹנֶר, לְכַבּוֹת שָׁם אֶת הָאוֹר,

כִּי הָיְתָה הָאֲפָלָה.

הָיִיתִי בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה.

עַכְשָׁו אֲנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה.

בַּבַּיִת כָּל הָאוֹרוֹת דּוֹלְקִים

אֲבָל בַּלֵּבָב פְּנִימָה

הַאֲפָלָה.

 

 

השירים מתוך ספר שיריי אפשר לקרוא לזה אושר הוצאת מקף

על שירה ופרוזה בבית יד לבנים בחיפה ביום חמישי

יד לבנים 19.6

רשימות על ספריי החדשים ואירועים קרובים

רשמים ראשונים מ"קפקא ואני" / עמיקם יסעור

שם הספר "קפקא ואני" עשוי לעורר בטעות אסוציאציה של שיגעון גדלות. לא כך הם פני הדברים.  יוצרים בעלי ארודיציה רחבה מתכתבים עם יצירתם ורוחם של סופרים ידועים. כך גם עושה חני שטרנברג, משוררת, סופרת אמנית ועורכת שגדלה בנווה שאנן בחיפה וכיום מתגוררת בזיכרון יעקב. ספריה הקודמים "שירי מעבר"" ספריית פועלים, 1999, "עונות" ספריית פועלים 2000   "עכשיו הזמן לומר אמת" גוונים 2009. עורכת יחד עם יואב איתמר את כתב העת "מקף".

סיפורים קצרצרים. הגותיים. חלקם בגוף ראשון חלקם בגוף שלישי. חלקם בעבר חלקם בהווה. הליריות משולבת בהתבוננות. ניכרת גם השפעת פרקי ההתבוננות של קפקא. הזיכרונות חשובים בהיותם גבישיים. אין כאן מטרה להסתפק בשחזור. לפעמים גם טקסט בן משפט אחד. כעין מכתם על הקיום. כל טקסט נאמן להיגיון הפנימי שלו. התרחשות בתוך התודעה. במידה רבה ניתן לומר כי התבונה קשובה לעולם.
המחשבות מפליגות מעבר לטריוויאלי. אמנות התמצית במיטבה.   בין נושאי הקובץ : גוליבר, רובינזון קרוזו, קאמי, קפקא, מוסיל, דדאלוס, שולץ, כתיבה, האב, האם, ילדות, ארנבת, חתולה, גחליליות, היגדים שונים על החיים.

כתיבה מעט אוטוביוגרפית תוך הרחקת עדות יוצרת טקסטים מעניינים, מעוררי מחשבה המגלים זוויות נוספות של הסתכלות על המציאות. ניכרת כאן הפרספקטיבה וגם ניסיון החיים הנצבר. ספר כזה לא יכול היה להיכתב בידי איש צעיר.

אמנות התמצות היא משמעותית כאן. האפיזודות אינן מטרה לעצמה. הן עיבוד של התבוננות ותובנות.

מקומה של התובנה בעיבוד החוויות הוא מרכזי כאן. לפעמים מועברות אלינו גם תחושות קיומיות של הגיבורה. זווית הראיה של המספרת היא חשובה. יש כאן איפוק רב בתיאורן של חוויות רבות. יתכן כי האיפוק הזה נובע מפרספקטיבה. אני נוטה לייחס אותו גם לכישרון הכתיבה של המחברת.

המספרת איננה מעמידה את עצמה במרכז. לעיתים מזומנות היא צופה בעולם אשר סביבה.

בכתיבה כזאת חשובים הפרטים, אך אין המטרה ליצור רק אמינות בסיועם של הפרטים, אלא לצאת מאותו פרט מסוים אל ראייה מכלילה יותר של החיים. ניכרת ההצלחה המרובה של המחברת במטרה שהציבה לעצמה. ספר מעניין וייחודי מאוד.

 

כוכבים ועפר / שועי רז ב"פרא אדם חושב"   

https://shoeyraz.wordpress.com/2014/05/25/%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%A4%D7%A8/

האושר של סיזיפוס/ יואב איתמר ביקום תרבות

http://www.yekum.org/2014/04/%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A1%D7%99%D7%96%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A1/

 

אירועים קרובים:

 

ב 11.6 משתתפת בערב שירה ואמנויות אחרות בספריה בזכרון בשעה 20:00

 

וב- 19.6 בערב ספרותי בבית יד לבנים בחיפה

אפשר לקרוא לזה אושר

ראה אור ספר שיריי החדש אפשר לקרוא לזה אושר כספר דיגיטלי בהוצאת מקף

כריכת אפשר לקרוא לזה אושר

ניתן להשיג באינדיבוק שם השירים מופיעים ללא ניקוד

http://indiebook.co.il/shop/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8/%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%90-%D7%9C%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8/

ובאתר של ברפמן.גת כספר מנוקד , מידפדף

http://brafman-gat.co.il/downloads/%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%90-%D7%9C%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8/

שיר מתוך הספר שכבר הופיע בידיעות אחרונות וגם ב"ישראל היום"

חני שטרנברג -ידיעות אחרונות 24 שעות 13.1

אירוע שאשתתף בו בקרוב:

אירוע בבית הסופר

 

 

קפקא ואני בקול המוסיקה ועוד

מחר ומחרתיים בימים ראשון ושני ה-23,24.2 בשעה 21:57  תקרא אורלי מורג קטעים מתוך ספרי קפקא ואני בקול המוסיקה.

פינה נוספת תהייה ברשת א – יום ב, 3.3  בשעה 15:55

בנוסף התפרסמו מספר ראיונות אתי בעקבות הספר , בין השאר:

בתכנית יצירה מקומית בערוץ 2

http://www.youtube.com/watch?v=4Mu2pW95iUo

באתר יקום תרבות

http://www.yekum.org/2014/01

באתר קורא בספרים

http://korebasfarim.wordpress.com/2014/02/15/

כמו'כ הספר הומלץ  לאחרונה בג'ורזלם פוסט

עוד התייחסויות ועדכונים בעמוד הפייסבוק של הספר

https://www.facebook.com/hanistrenberg

מדף הספר באינדיבוק

http://indiebook.co.il/shop/

ניתן להשיג גם בכתובת המערכת

hani539@walla.com

ובחנויות המצויינות בדף הפייסבוק

קפקא ואני בהוצאת "מקף"

ראה אור ספרי "קפקא ואני"  בהוצאת "מקף"

כל העדכונים בדף הפייסבוק  של  הספר כאן:

https://www.facebook.com/hanistrenberg

חבצלת כמשל (על פנחס שדה)

"החיים כמשל" של פנחס שדה הוא ספר קריא מאוד ואף סוחף גם היום, 58 שנים אחרי שפורסם לראשונה, ואין זה מעט עבור ספר. ניכר שנכתב מתוך תחושות של דחיפות ושליחות, שאף מוזכרות בו. פנחס שדה של "החיים כמשל" הוא נביא המשמיע קול הזהה בעיניו לקולם של נביאי התנ"ך. הוא צועק כנגד הגשמי ובעד הרוחני – אלוהים, שהוא ורק הוא חזות הכול, וביחס אליו נמדדים חייו של אדם.

מה שחשוב, לפיכך, הוא הקשר עם אלוהים, ולכן כל דבר שגורם לאדם לחוש קשור אל אלוהים – אפילו חטא – הוא מבורך. אלא שמהספר עצמו עולה שדווקא האדם – ובעיקר האדם שהוא פנחס שדה – הוא חזות הכול, שכן רק הוא יודע לומר מהי אותה חווייה הקושרת אותו לאלוהים, ולפיכך כל מי שמתנגד לבשורתו הוא או מטומטם או ערל לב.

אלוהים של שדה הוא בעצם תחושת הקשר, החיבור, האותנטיות, ששדה עצמו חש לחיים. כמאמינים רבים אחרים  שדה רואה באלוהים את מגינו ומבטחו, את מי שאוהב אותו בבדידותו ובצערו, ובשל כך אף פעם אינו לבד באמת, אלא שלצערנו תחושות מהסוג הזה יכולות לפעם גם באנשים כמו היטלר.

בכוונה אני הולכת כאן לקיצוניות. לא במקרה שדה חש קשר עמוק לסופרים כמו ניטשה וקנוט המסון שגם הנאצים חשו קשר אליהם. זאת אותה דרך מחשבה לפיה אדם כלשהו הנתפס ע"י עצמו כגאון ולפיכך שונה מההמון ,רואה  בקשר שהוא חש או לא חש אל אלוהים והעולם את חזות הכול.

מה שחסר בדרך המחשבה של שדה אלה בעיקר שתי תכונות שבלעדיהן אדם לא יכול להיות סופר גדול או איש רוח גדול באמת, והתכונות האלה הן ענווה וספק. ענווה, שמא אחרי הכול איננו שונה כל כך מאחרים, וספק, שמא מחשבותיו, רגשותיו, תחושותיו, ולו בתוקף היותן אנושיות – מועדות לטעויות.

*

במוסף הספרותי של "הארץ"  ציינו בסוף השבוע האחרון עשרים שנה למותו של שדה. היה יפה אם היו מציינים כגילוי נאות, ששדה הותיר את כל כתביו להוצאת שוקן, שכן ייתכן שלעובדה זאת יש קשר ל"חגיגות". קראתי בעניין את הרשימות השונות. על רובן ככולן יש לי ביקורת שלא אפרט כאן. ברשימה הזאת אני רוצה להתייחס בעיקר למעשה שלא הוזכר ולו במילה ברשימות, והוא מעשה פנחס בחבצלת.  ואינני מתכוונת ליחסיו של פנחס שדה עם חבצלת חבשוש, שאלה עניינו ועניינה הפרטיים. כוונתי למעשה שעשה כששכנע אותה לפרסם מכתבי אהבה פרטיים שכתבה לו בתואנה שמצא בהם כישרון ספרותי יוצא דופן, ואף השווה לימים את כתיבתה (בראיון שנתן לפנינה רוזנבלום, ראו להלן) לפרטיטורה של מוצרט.

ובכן, מסתבר שגם חבצלת חבשוש, שניחנה בנפש רגישה ואף בכישרון כתיבה, אהבה את אלוהים, אלא שלרוע מזלה אהבה והאמינה גם בפנחס נביאו, והוא לא היסס לשכנע אותה לפרסם מכתבים שמעולם לא עלה בדעתה לפרסם, ושפרסומם הסב לה בהמשך נזק נפשי רב, שכן גרם לה לחוש רדופה ונלעגת.

צר לי, אבל אני לא מאמינה לפנחס. אני לא מאמינה שרצה באמת בטובתה, שכן אילו רצה בה, היה מייעץ לה לנהוג כפי שנהג הוא עצמו ב"החיים כמשל": לספר על עצמה ולכל היותר להזכיר את המכתבים כחלק ולא הכי חשוב בספרה. מה שעמד לנגד עיניו, לפי מיטב הבנתי, היה פרסומו שלו, אותו פרסום שכנגדו, אגב, יצא בספרו, כך שמסתבר שהוא עצמו לא יישם את תורתו.

תאמרו שמדובר ברכילות ולא בספרות? והרי היה זה שדה עצמו שלימד אותנו, קוראיו, שהחיים הם משל ואלוהים הוא הנמשל. נשאלת, אם כן ,השאלה, מה מלמד המשל על חבצלת על הנביא שהמשיל אותו.  ובכן אותי הוא מלמד בעיקר על השקרים ששיקר קודם כל לעצמו.  הוא מלמד אותי גם כמה מסוכן ופוגע יכול להיות אדם המשוכנע שרק אלוהים, ולא אף אדם אחר, הוא נמשלו.

*

מתוך הריאיון שנתן לפנינה רוזנבלום:

מדוע חבצלת חבשוש התחילה לכתוב לך את מכתבי האהבה, שפורסמו בספר שהיא הוציאה?

חבצלת, בעיני, היא דמות קדושה. היא הייתה מלאת סערת רגשות ומחשבות כבירות, ונתנה להם ביטוי ביחסים שהיו ביני לבינה. אבל נשאר בה הצורך הנפשי לבטא יותר, והיא עשתה זאת במכתבים ששלחה לי. כעבור זמן, נדהמתי לראות, שהמכתבים שאני קורא אינם ביטוי רגשות רגיל של נערה, אלא – לפי מיטב שיפוטי והבנתי – התגלות גאונית של מעמקי נפש האישה. מימי לא נתקלתי בהתגלות כזו, אפילו לא בספרים. היות וחשבתי שצריך להתייחס אל מכתבים אלו כאל יצירה, החלטתי שאין לי סמכות להסתיר אותם, כמו שלא הייתי רשאי להסתיר פרטיטורה של מוצארט, אילו התגלגלה לידי. אמרתי לה את דעתי, וחבצלת הסכימה, שאם דעתי היא שיש לפרסם את מכתביה, כדאי לעשות זאת.

 לא חששת, שמכתבים אלו יחשפו את חייך האינטימיים?

כאשר משהו נכנס לתחום האמנות, הוא יוצא מתחום הרכילות, ואז אין שום מקום לפחדים ולחשבונות קטנים.

באחד ממכתביה, שפרסמה בספר "התמסרות", כתבה חבצלת על ארבעת הימים, בהם התעלסת אתה ועם עוד אשה. תגובתך בעיתונות למכתב זה הייתה: "זה היה מצב של גאולה, וחשבתי עליו במושגים דתיים". מה הקשר בין התעלסות עם שתי נשים לבין דת?

אין קשר. אבל לפי המושגים שלי, אני רואה בתחושת חיים זו טוהר ותמימות, ורק במקרים נדירים ביותר בחיים אפשר להגיע – אם בכלל – לתחושות כאלו. לכן אני קורא לתחושה כזאת מצב דתי.

האם חזרת על החוויה הזאת?

היו מקרים מעטים, אבל מכיוון שהחוויה המסתורית לא התחדשה, הפסקתי. הרי בשום פנים לא היה מדובר על פעילות גופנית כשלעצמה.

*

אתם מבינים את זה, קוראים יקרים? נביאים לא סתם מקיימים יחסי מין, וגם ההנאה שלהם  היא אחרת. היא איננה כלל גופנית, אלא רק רוחנית, טהורה ותמימה – ולפיכך דתית. כמה חבל שאלוהים הוא כזה שתקן, ואף פעם לא כותב בעצמו שום ספר, וכך מאפשר לכל אדם, מלא בעצמו ככל שיהייה, לדבר בו  כרצונו ובעיקר על פי צרכיו. כמה חבל לי על חבצלת.

עדכון והמלצה:

ממליצה מאוד לקרוא את  מאמריו של ויקטור הרצברג באתר מילים  אודות פנחס שדה. האתר מומלץ בכל מקרה. המאמר השלישי העוסק בחבצלת כאן:

http://mymilim.info/?p=10934

אלבניה אהובתי 2

DSCF6751

DSCF6754

DSCF6759

דוריאן - המדריך המקומי

דוריאן – המדריך המקומי

מוסלמי בקטשי שארח אותנו בחדר אורחים הסמוך למסגד

מוסלמי בקטשי שארח אותנו בחדר אורחים הסמוך למסגד

הנהג של המעבורת. צילום מבעד לחלון

הנהג של המעבורת. צילום מבעד לחלון

האיש בראי

האיש בראי

DSCF7042

DSCF7046

DSCF7052

DSCF7047

אלבניה אהובתי 1 כאן:

https://hanist.wordpress.com/2013/07/

וסקירה של חגית בת אליעזר על אירוע "סף ספר" בהשתתפותי  כאן:

http://www.yekum.org/2013/10/

על סף ספר ורשימה על ספרי מאת עמיקם יסעור

כל כך נהניתי בערב "על סף ספר" שהשתתפתי בו בגלריה גל בחיפה. את הערב ארגנה והנחתה חגית בת אליעזר, והיא עשתה זאת בכישרון של ממש. ממקומה בין הקהל שאלה שאלות במקומות הנכונים וברגעים הנכונים כמו החזירה את העגלה שעמדה לסטות מהדרך חזרה אל המסלול. כל הערב היה בגובה העיניים, הקהל התעניין מאוד והיה סימפטי במיוחד. גם המשוררים, כמו המנחה, ישבו בתוך הקהל, כך שיכולנו לראות את הפנים של האנשים שאיתם שוחחנו.

ההכנות לאירוע נתנו לי פוש לארגן את שיריי לקובץ חדש ואף להתקדם לקראת הוצאתם לאור, כך שמבחינתי מדובר בתרומה של ממש.

בנוסף לקראת  הערב קיבלתי במייל רשימה על ספרי "עכשיו הזמן לומר אמת" מאת עמיקם יסעור,  איש שהוא מוסד ספרותי חיפאי ידוע. הרשימה ריגשה אותי מאוד בהתייחסותה הקשובה והמפורטת לספרי שראה אור לפני ארבע שנים. הרשימה נכתבה אחרי שיצא לאור הגיליון הראשון של "מקף", ואני מצרפת אותה

  עמיקם יסעור על "עכשיו הזמן  לומר אמת" מאת חני   שטרנברג

        זהו ספר שירים שיצא ב 2009 בהוצאת "גוונים". ספריה הקודמים של המחברת הם "שירי מעבר" (ספריית פועלים, 1999), והרומן  "עונות" (ספריית פועלים,2000). המחברת גדלה בחיפה, כיום היא  תושבת זיכרון יעקב, ומורה לערבית ספרותית ואמנית פלסטית. היא נמנית על מייסדי כתב עת ספרותי חדש בשם "מקף" וערכה ביחד עם יואב איתמר את החוברת הראשונה שלו שהופיעה ביוני 2012 ונושאה "שמחת ההשפעה" שם מופיעים שיריה תרגומיה ומסה שלה על בורחס.

    ספר שיריה הנוכחי מצטיין בישירותו ובאותנטיות שלו ובתקשורת המהירה שהוא יוצר עם הקורא. אין כאן שירה הרמטית או שירה המסתתרת מאחורי מניירות. הישירות הזאת ניכרת כבר מן הכותרת, שיש בה ביטוי להצהרה או כעין הטחה.  הזמן מופיע בכותרות ארבעה משבעת שערי הספר : עבר מושלם, הווה מתמשך, עבר פשוט, זמנים חדשים. הזמן הוא עניין מרכזי בשירה הלירית, המבקשת ללכוד את הרגע. גם ההיזכרות תופסת מקום מרכזי בספר. שאר השערים הם: בדרך להוצאת ספרים, מדיטציות, דאגות. שמות שניים מהם מבטאים במפורש תיאורים של הפנמה וניסיון לבטא את תודעתה של הדוברת.

    מקום נכבד בקובץ תופסת חוויית הקיום האישי של המשוררת. היא נכנסת לגוגל כדי לקבל אישור על קיומה גם בעתיד. יש בשיר זה מעין מבט סאטירי על הנצחת אנשים באינטרנט. בשיר העוסק במה שיקרה אחרי מותה, אין היא מבקשת הספד צנוע כמו זה שביקש ביאליק, אלא לעבור מטמורפוזה תוך דמיון לגורלה של דמות מן המיתולוגיה היוונית. היא תוהה: מי אני? חצי פולנייה, חצי הונגריה, ועל  העבר המשכפל עצמו והצורך של אדם לחלץ עצמו ממכונת השכפול. היא תוהה על חירותה בעת קניית מתנות לחג. לוקחת לעצמה רגעים של קשב ודממה באמצע עבודות הבית. נתקפת ברצון לעשות מעשה בדרך להוצאת הספרים, ייאוש ממלא אותה ברכבת בדרך להוצאת הספרים אגב הרהור על אי נחיצותה של השירה. התבוננות בטבע ובעצמה בנסיעה אחרת ברכבת בדרך להוצאת ספרים. זיכרונות ילדות על פורים, ילד שאהבה, הצגה על ציפורים בגן הילדים, מרחב הגינה הביתית והחפרפרות.

     כמה שירי משפחה נכללים בקובץ. זיכרון אביה הנוסע לעבודה כסיזיפוס מודרני, סבתה שנפטרה צעירה והיא בראשה של שושלת נשית, קדיש לאם שהזמן מאז נפרדו מקרב אותה אליה. תחושה של תהליך, בו מתבהרת דמות האם ומוארת. תיאור מצב של אור ושגב המסתמך גם על המקורות. השיר כתוב בפנייה ישירה אל האם כמו פנייתה של לאה גולדברג לאמה. תיאור ילדותה כמצעד, אביה הלהטוטן, אהבה לאב שהתמוססה, תהיית הדוברת על השינוי שחל בה. האב שצדק בשיר אחר,  ובשיר נוסף האב מבשל את הנזיד ועיני האם כהות.

    מקום מיוחד תופסים המוטיבים המקראיים. בהתאהבותה נופלת הדוברת כמו רבקה מהגמל. בשיר אחר היא יעקב העומד להרים את האבן הכבדה מעל הבאר אליה מתקרבת רחל. פעם היא יוסף העומד להתפייס עם אחיו. בשיר אחר היא תוהה על כל הגורמים הכרוכים במותו של אבשלום. בשיר אהבה היא סובבת בלילות ומבקשת את שאהבה נפשה. לב הגבר הסגור כמו חומות יריחו ושפתיה הנעות כמו חנה.

שתיקתה של האם בסיפור בנות לבן, מרים, אחות משה, חנה, אם שמואל, האב המבשל נזיד וזכר יעקב שנאבק עם המלאך. כל המוטיבים הללו מבטאים הזדהות, אמפתיה, וגם נקודת ראות מפתיעה מקורית ומרעננת.

    שירי החגים אינם מתמקדים בהווי החג.  השיר על ערב ראש השנה מעלה את חווית הפליטים המהגרים, זיכרון בית הכנסת בשבת, חגיגת ביכורים בבית הספר, העבר ההולך ונסוג.  השיר על סוכות מבטא את ההתבגרות, העייפות, השחיקה, הדאגה לבן והכיסופים לשלום אשר נזכרים גם בשיר אחר.

השיר על יום העצמאות מבטא את חוויית הצוותא עם חברים, אבל בעיקר את תחושת הסיפוק האישי המשפחתי עם זיכרון הצלקת של הבעל מאחת המלחמות.

    מוטיב הדור השני מופיע בכמה שירים. כמו נסיעה ברכבת המזכירה לה רכבות אחרות מימים אחרים. או התבוננות בנפילת חומת ברלין המזכירה את הצלקות של הוריה והצלקות שהותירו בה. החשבון עם הגרמנים מבוטא ברמז  בו היא כותבת על  כיצד הייתה מצלמת גרמנים, וכיצד היא נכספת שייצאו מחייה, אליהם נכנסו בעל כורחה. השיר נכתב בעקבות צילום של יורם קופרמינץ. אמן נחשב, שהשתייך או משתייך לקבוצת "רגע" שצילום אחר שלו הוא בכריכה הקדמית של הספר. אני זוכר השתתפות עימו ברב שיח יהודי ערבי בבית האמנים בחיפה במאי 1996 כאשר דיבר באופן מרתק במיוחד.

   בספר נכללים גם שירים על זוגיות ותהפוכותיה, שירי כעס ופרידה לצד שירי קרבה. שירים בהשראת צילומי החומה הגדולה של סין. שירים בעקבות מפגשים עם יצירות של סילביה פלאת' ואריה ארוך.

שני שירים על מה עושה משוררת המתארים אותה משרבטת מילים בפנקס ומודעת לצורך להתאפק מכתיבה. שיר אחר באותו נושא מתאר אותה כמבקעת אדמה קשה בה מסתתר חולד עיור או שוחה כמו דג סלמון לכיוון הנגדי. שיר על סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר הזכיר לי גם שיר של עודד פלד באחד מספריו הראשונים "קדיש" כמדומני. ציפורים וואדי מופיעים בכמה שירים. השיר הקצרצר, הבית הקצר "האם הצרצרים / הממלאים בצרצוריהם את הוואדי / שומעים את הלמות ליבי?" הוא ממש שיר הייקו יפאני מקסים. שיר אחר נכתב בהשראת אליס בארץ הפלאות, והוא מצרף תמונות מתוך היצירה לתמונת אליס ואחותה ולתיאור היהודים המתגעגעים המתפללים ובוכים. קישור אסוציאטיבי מעניין.

    לסיכום יש כאן ספר עשיר ומרתק ומפתיע שנכתב בסבלנות ומתוך פרספקטיבה של זמן ומומלץ מאוד.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.