תודה רבה לך מקרב לב
אלי ישי היקר
שר הפנים של מדינת ישראל.
לא יכולתי לבקש לעצמי
בגילי המתקדם
מחווה יפה יותר משלך
"פרסונה נון גראטה" –
מי פילל ומי מילל
לעת זקנה
לכבוד שכזה
הניתן רק לנביאי אמת.
אז נכון שבנעוריי
הייתי חבר בתנועת הוואפן אס אס
כלומר שגיתי חטאתי פשעתי,
ונכון שהסתרתי זאת זמן רב
בשל הבושה הכרוכה
מטבע הדברים
בחטא נעורים שכזה,
ובעיקר כיוון שהבנתי
שעלו על עקבותיי
ושמוטב, אם כן,
שאקדים ואודה,
אבל תודה לאל
או למי שלא יהיה
התגברתי על אי הנעימות
שגרמה לי החשיפה המאוחרת
וכוחי חזר למותניי
ולכן הזהרתי
בטיפות הדיו האחרונות שלי
מפני האימה הגדולה
הגלומה
כמו בסרט סוריאליסטי של בונואל
בקורבן שהפך לתוקף.
אז שוב תודה רבה לך
אלי ישי היקר
שר הפנים של מדינת ישראל
על שסייעת לי למרק את חטאיי
ולהפוך סוף סוף לקורבן באמת
וכך לחזור ולהיות איש הרוח
שעוד מנעוריי חלמתי להיות –
זה הניצב בראש מחנה הטובים
ומוביל מאחוריו
את כוחות המורדים
בחושך הגואה
על החתום:
ידידך לנצח נצחים
הסופר, המשורר ואיש הרוח
גינטר גראס
גרמניה,
התבל
נ.ב.
מסור תודה בשמי
גם לנתניהו ולליברמן
על תגובותיהם הנלהבות
יוצאת לאור 
תגובות
חני יקרה,
מעולם לא נמניתי עם חובבי גראס, לא בשל השתייכותו הפוליטית המוקדמת אלא בשל עודף הפוליטיקה הניבטת מכתביו. עם זאת, תמהני כיצד אלי ישי, אדם שיש להניח מעולם לא קרא את
כתבי גראס (אף לא ברור עד כמה יש למנותו עם תלמידי החכמים התורניים) שש להכריז מי רצוי ומי
אינו רצוי, מי ייכנס ומי לאו ייכנס.
נניח, תמיכתו של ר' עקיבא בשמעון בר כוכבא, הביאה בעיקר לחורבן ולשמד גדול בעם ישראל, עשרות אלפים, אם לא מאות אלפים יהודים נהרגו כתוצאה מתנועת המרי הלאומנית חסרת-הסיכוי הזאת, ואחרים אולצו בכפיה להמיר את דתם ו/או איבדו את חירותם (נמכרו לעבדים ולשפחות), ובכל זאת רוב תלמודם של אלי ישי ורבניו מושתת הוא על תורתו של ר' עקיבא ותלמידיו (ר' מאיר, שממנו יסוד המשנה, היה תלמידו המובהק של ר' עקיבא) ותלמידי תלמידיו (אמוראי ארץ ישראל ובבל), שבודאי אחראים במוצא פיהם לאחד האסונות המשמעותיים בתולדות ישראל.
אני מניח כי גראס אכן מצר על חטאי נעוריו; כפי שתלמידי תלמידיו של ר' עקיבא קוננו על תוצאות המרד ועל עשרות אלפי ההרוגים במרד (בתלמוד מובא כי שמונים אלף תלמידים נרצחו בביתר לבדהּ, אבל זה נראה לי מספר המנסה להעריך את סך ההרוגים במרד), אבל זה נראה לי מספר , וניסו להקטין ככל הניתן את חלקו של ר' עקיבא בו, ולהציג את שמעון בר כוכבא כבריון ללא עכבות שאינו מקבל מרות.
כמובן, שלא יובן למי מן הקוראים כאן שאני עורך השוואה כלשהי בין הנאציזם ובין הרבנות. אבל ישנן טעויות פוליטיות, וטעיות שיפוט, ודווקא ביהדות, שבה יש מקום רב לתשובתו של אדם, קרי: שיבתו מדרכיו הסוררות, היה מקום כי אלי ישי יגלה קצת יותר איפוק באשר לגראס ולאמירותיו, ולא יסתער כאחרון הטוקבקיסטים לגופו של אדם.
שועי יקר,
את תוף הפח קראתי מזמן ואני לא זוכרת ממנו הרבה , מלבד הקול החזק והזכוכיות המתנפצות של הילד שדווקא הזכיר לי את האירוע האחרון. אתמול ביקרנו אצל קרובי משפחה וראיתי שם את "מיומנו של שבלול" השאלתי והתחלתי לקרוא וכבר ברור לי שלא אצלח אותו כלומר לא אצליח לקרוא אותו, כי הוא רחוק מאוד מהספרות שאני אוהבת. את השיר קראתי כבר בארבעה תרגומים שונים. מבחינה ספרותית הוא שווה ערך לשיר שפרסמתי לעיל שבעיניי כלל אינו שיר אלא אמירה עם ארומה ספרותית. העניין הוא הרעש שהוא עורר ולעניות דעתי גראס אדם עם חושים פוליטיים מחודדים בדיוק לכך כיוון. לרעש משבר הזכוכיות. לעניות דעתי אלי ישי סייע לו בכך, ואפילו סייע לו לצייר את ישראל כמדינה כוחנית ואטומה שלא מסוגלת לקבל ביקורת. וזה לא במקרה. ייתכן בהחלט שזה הפרצוף של ההנהגה שלנו.
ההתרשמות שלי היא שהשיר הוא ביטוי להתגברות של גראס על עברו, כאילו אמר אחרי שגיליתי את סודי מותר לי סוף סוף להביע בגלוי את דעתי. גם ביטוי לשאיפה שלו להציל את העולם מאסון מתקרב כמעט כמו ברוס ויליס.
שאלה מעניינת היא עד כמה הוא מבטא את דעת הקהל הגרמנית. בכל מקרה לפוליטיקאים אסור היה לדעתי להגיב, כי מדובר בשיר גם אם שיר פוליטי ולא בצעד של פוליטיקאי. אין לי מושג מי מייעץ להם שם אבל לדעתי הם טעו כאן – שלושתם – בגדול, אבל מן הסתם זאת רק עוד טעות אחת בשרשרת הטעויות העוד יותר גדולות שלהם.
מבחינת התוכן גראס מבקש בין השאר פיקוח על מדיניות הגרעין. אני לא בטוחה שזה לכשעצמו רעיון רע, כמובן בתנאי שגם איראן תסכים לכך. פיקוח על מדיניות גרעין הוא רעיון טוב בעיניי באופן עקרוני, אבל לצערי יש לי הרגשה שאנחנו רחוקים מאוד מהאפשרות הזאת כמו שאנחנו רחוקים מקיום מו"מ עם הפלסטינים.
בדיוק קראתי ראיון עם פרופ' שעוסק בקבלת החלטות והציע לממשלה סיוע במו"מ עם הפלסטינים, אמר להם אני מוכן לבטל את כל הדעות שלי תגידו לי לאן אתם רוצים להגיע ואסייע לכם להשיג את זה, אבל כמובן שלא ביקשו את עזרתו, כי אף אחד לא מעוניין באמת במו"מ.
וההפחדות של ביבי לגבי איראן מסייעות לכך.
כך שייתכן שבנקודות מסויימות אני כן מסכימה עם גראס. גם לא נכון לבטל לגמרי את כ ל מה שהוא אומר. וזאת בלי שום קשר לאיכות הספרותית שהיא לא החשובה כאן כי בעצם מדובר בסוג של מאמר מערכת לעיתון.
גינטר גראס הוא אדם הרבה פחות חיובי מהמתואר כאן.הוא גילה את עברו רק לאחר שהתברר לו שהארכיונים נפתחים-הוא מנע פרסים ספרותיים מכל אנשי הספרות הגרמניים שעברם הרבה פחות חמור משלו-כי כידוע אנשי הוואפן אס אס היו האכזריים ביותר וגראס ניסה להתנדב במשך שנתיים עד שהתקבל בשל גילו -פיינגולד היהודי היחיד בתוף הפח תואר על פי כל הסטראוטיפים האנטישמים הנאצים וכך גם בספרו הילוך הסרטן.גראס פשוט הופך את העובדות:אירן היא מכחישת שואה ומכריזה על רצונה להשמיד את ישראל על כך לא כתב גראס מעולם-ממשלת נתניהו דיברה אך ורק על פגיעה במתקני הגרעין האירנים.איש לא יודע מה יקרה כשבידי אירן תהיה או שכבר ישנה פצצה גרעינית-לכן איש לא יודע מה ישראל צריכה לעשות-לחכות עד שיהיה מאוחר,לפעול? לכן כל היודים לכאורה משלים את עצמם ואת הציבור.חבל שגראס לא ייאלץ להתמודד עם שאלות כבדות משקל כאן בישראל אבל גם ארה"ב וגם בריטניה מונעות מאנשים להיכנס אליהן בשל דעותיהם.אולי המחאה של אלי ישי היא פרימיטיבית מצד שני טוב ידע גינטר גראס את הדיעה הן על עברו-הן על הסתרת עברו -כי אחרי הכל הוא מוגדר כפושע מלחמה וקיבל במרמה את הנובל והן את העובדה שסופר המתעלם מהכחשת השואה והצהרות השמדה של העם אותו הוא עצמו רצה ופעל להשמדתו הוא אכן פרסונה נון גרטה.
מצטטת לכם את תלונת הסופרים העבריים:כך נכתב בתלונת הסופרים העבריים:
: "מעולם לא שמענו את גינטר גראס יוצא כאיש רוח וכשוחר שלום נגד נאומיו של אחמדינג'אד. גראס בחר שלא לצאת נגד מסעו של מנהיג איראן להכחשת השואה הנוראה – ומעולם לא שמענו את הסופר הגרמני מתנער מהצהרות ההשמדה של ההנהגה בטהראן ומהבטחותיהם הפומביות להשמדת מדינת ישראל.
הסופר הגרמני אינו מטה כתף למאמצי מדינות העולם לעצור את הצנטריפוגות באיראן, לבלום את כוונות ההשמדה של איראן. במקום זאת בחר גראס לטהר את טהראן. לפנינו איש רוח, שלא עשה די לכפר על פשעיו כאיש אס אס בצבא ההשמדה הנאצי. עוד בטרם נמחו עקבות צלב הקרס מבגדיו, רתם גראס עצמו למסע צלב נגד מדינת ישראל".
הרצל חקק יושב ראש אגודת הסופרים העברים רואה בדברים של הסופר הגרמני קשר ישיר למסורת של אנטישמיות אירופית בקרב חוגים רבים וחושש מהסתה שתלבֶּה שוב פגיעה ביהודים ברחבי אירופה ואיומים נגד מדינת ישראל: "גראס אמן המלים הפך לאמן 'מכבסת המלים': את המותקפים ואת קרבנות כוונות ההשמדה הפך גראס לפושעים – ואת המאיימים וחורשי המזימות הציג כשוחרי שלום. יכבס נא גראס את בגדיו ואת עברו, יכה על חטא על הימים, ששירת בצבא ההשמדה הנאצי, כי דבריו הנוראים מטילים צל כבד על כל כתביו".
ועד אגודת הסופרים פנה בקריאה מיוחדת: "אנו פונים לאיגוד הסופרים הבינלאומי פא'ן ולכל סופרי העולם – וכמובן גם לסופרים בישראל – לגנות את גינטר גראס. ראוי היה, שוועדת פרס הנובל בשטוקהולם תשמיע דברה, לבל יעיבו דברי גראס על הרוח הטובה של פרס נובל. הפרס לספרות אינו מעניק חסינות למקבליו. דברי ההסתה של גראס ראויים להוקעה ולגינוי חריפים. דווקא משום מעמדו הבינלאומי ומעמדו הספרותי אנו קוראים לגינטר גראס לחזור בו – ומודה ועוזב – אולי עוד יזכה למחילה".
בשנת 2006 ישב הסופר פרופ' חיים באר בגרמניה ושקד על כתיבת ספרו "לפני המקום". ממש באותם ימים יצא שם "קילוף הבצל", ספרו האוטוביוגרפי של חתן פרס נובל לספרות (1999) – גינטר גראס, שחשף את דבר שירותו של הכותב בצעירותו בואפן אס.אס, הזרוע הצבאית של האס.אס.
את הגילוי המאוחר הוא תירץ בכך שהתבייש באמת הזו, אבל באר מתאר את הסיבה האמיתית, שאותה למד מסופרים גרמנים עימם שוחח בימים אלו, אמת שמגלה יותר מטפח על אופיו של גראס. "הם סיפרו שאת הווידוי הוא עשה רק כשגילה שעלו על עקבותיו, כשאנשים הסתכלו בארכיונים של האס.אס וגילו זאת. גראס טען שהתבייש ולכן הסתיר את האמת, אבל הוא פשוט הקדים את הסקופ שהיה אמור לחשוף את ערוותו".
"לא האוורסט הפואטי שלו"
האמת הזו בוטה עוד יותר על רקע התנהגותו של גראס לאורך השנים, דווקא זו שייצגה את "גרמניה האחרת", שמוקיעה את עברה הנאצי. לדברי באר, "הסופרים הללו סיפרו כיצד בכל ישיבה של הסופרים הגרמנים, כשעלה לדיון שם של סופר שהיה בנעוריו חבר בתנועת הנוער ההיטלראית, גראס רדף אותו. כשהסופרים הגרמנים רצו לתת פרס או למנות לתפקיד איש עם עבר כזה, גראס אמר שאין סליחה ומחילה.
"גראס ייצג את הקו הכי אנטי-נאצי. הסופרים האחרים אמרו לו 'אתה דן אותו על דבר שכמעט לא היה בו מקום לבחירה חופשית' והוא אמר שצריך להחמיר איתו עד יומו האחרון. ואחרי כל זה, הוא בעצמו היה חבר באס.אס. גראס צבוע, אופורטוניסט ופחדן". באר לא ניצב לבדו בדברים הקשים שהוא מטיח בגראס. הסערה שחולל שירו האחרון של גראס, שטען כי הגרעין הישראלי עלול למחוק את איראן וקבל כנגד מדינתו שמספקת לישראל צוללות שביכולתן לקדם תרחיש כזה, מוצאת את משוררי וסופרי ישראל בקונצנזוס. הם, שלא חוסכים ביקורת על מדינתם, תוקפים בבוטות את השיר. הם, שאוהבים ומוקירים את יצירותיו, מוצאים את האחרונה כירודה במיוחד.
כך למשל הסופר והמשורר אייל מגד: "לגראס יש יצירות מופת שהשפיעו על דורות של סופרים. דויד גרוסמן לא היה גרוסמן בלי 'תוף הפח'. הוא הושפע ממנו עמוקות ב'עיין ערך אהבה'. גראס הוא נכס תרבותי, אבל השיר הזה אינו משיאי יצירתו בלשון המעטה".
גם המשורר והסופר רוני סומק נמנה עם מעריציו של גראס. הוא ממהר לצטט מזיכרונו שיר יפה אחד, "הקרב הימי": 'נושאת מטוסים אמריקאית וקתדרלה גותית הטביעו אחת את השנייה בו-זמנית באמצע האוקיינוס השקט. עבור האחרונה ניגן הכומר הצעיר בעוגב. עכשיו תלויים באוויר מלאכים ומטוסים ואין להם איפה לנחות'".
מפה פונה סומק להשוות בין שני השירים: "'הקרב הימי' הוא שיר פוליטי חזק והשיר החדש שלו הוא לא יותר משלט בהפגנה. בהחלט לא האוורסט הפואטי שלו".
המקור לכל צרות העולם
הביקורת על איכות היצירה מתגמדת אל מול הטענות שמועלות על גראס כאדם ועל יחסו ליהודים. כך למשל הסופר יורם קניוק: "האיש הזה עשה דבר נבלה, אבל הוא תמיד היה כזה. במלחמת המפרץ דרשתי שיפגין נגד חברות הגז הגרמניות שמכרו נפט לעיראק והוא כעס עליי. זה לא חדש. מה שחדש שהוא מחריף את הטון".
בהמשך לדבריו של באר, גראס, בעברו לפחות, אינו המועמד הקלאסי להיות מוכתר כאנטישמי. הוא תמך בקנצלר הגרמני, וילי ברנדט, כשזה כרע ברך ב-1970 אל מול האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה, בזמן שרב הציבור הגרמני חשב שזו מחווה מוגזמת. גראס ביקר מספר פעמים בישראל, שכמה מסופריה הבכירים נמנים עם חבריו. אבל אין זו הפעם הראשונה שהוא מצית אש בנוגע ליהודים. כך למשל, האמירה שלו, בעקבות צאת ספרו "קילוף הבצל", שלצד השואה נרצחו גם 6 מיליון גרמנים, טענה שעוררה תרעומת רבה מעצם ההשוואה לשואה.
לדברי קניוק, "לגראס יש בעיה עם היהודים, חוסר נוחיות שכזו. הרי הוא אף פעם לא כתב בספריו על יהודים. גראס, שגדל בדנציג, סיפר לי שראה כיצד החברים היהודים נלקחו למחנות. אבל האמת שזה לא הזיז לו. עובדה שהוא לא כתב על זה. מותר לו לבכות על הכאב הגרמני במלחמה, אבל הוא לא יכול לעשות השוואות כמו בשיר שכתב עכשיו. הוא טוען שאנו המקור לכל הצרות של העולם, שזו אמירה אנטישמית משנים רבות".
הורה פרנויה
הדברים הבוטים הללו עלולים להתחרות בתגובת ישראל הרשמית לשיר. משרד החוץ הכריז שגראס אנטישמי ושר הפנים, אלי ישי, קבע שהוא "פרסונה נון גרטה" ואסר על כניסתו לארץ. אבל מי שמסיק מכך שסופרי ומשוררי ישראל תומכים בצעדי הממשלה בנושא, בהחלט טועה.
מגד: "אפשר לבקר את גראס ואת השיר, אבל כל ההתבטאויות התוקפניות מעידות על כך שאנחנו חלשים, רק מדינה חלשה מסוגלת להגיב ככה. כאילו אין לה ביטחון בצדקתה, אז היא נוקטת בצעדים קיצוניים".
סומק: "במקום לכוון אור של פנס כיס ולשכוח מהשיר, אנחנו מכוונים פרוז'קטור. זה נשמע כמו 'הורה פרנויה'.
"יש פה שילוש – משורר, גרמניה ואצבע שמכוונת עלינו. השילוש הזה, יש לו בטריה שמדליקה תמיד אור אדום. אם גראס היה אומר את המשפט הזה בעוד שבוע, קרוב ליום השואה, זה כבר בכלל היה מדלג בעיתונים לראש העמוד הראשון".
קניוק: "משרד הפנים לא היה צריך לאסור עליו לבוא. גראס לא יכול להזיק לנו. למה לעשות חרם על בן אדם?".
– מתי לדעתך ביקורת הופכת לאנטישמית?
"הבדיחה אומרת שאנטישמי הוא מי ששונא יהודים יותר מאנטישמי רגיל. ביקורת זה בסדר, אבל ברגע שמשווים את מה שאנו עושים לנאצים, זו אנטישמיות. חטאנו לא מעט אבל מה שהנאצים עשו, אחרים לא עשו מעולם".
גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
קונצנזוס האנליסטים של גלובס ופסגות >>
תוכן משלים לכתבה מה זה?
הוסף תוכן
כתבות נוספות
מצדה – אתר התיירות המוביל ב-2011 עם כ-36 מיליון שקל הכנסות
פסח בטבע: יותר מ-100 אלף יצאו לטייל בשמורות הטבע
אז מה יוצא לנו מזה? כך תנצלו טוב יותר את שעות הפנאי
הרשם לקבלת הדיל העסקי היומי >>
פרסומת
פרשנויות
רענן
טוקבקים
נושא
18 תגובות ב-14 דיוניםלקריאת כל התגובות ברצף
רענן
תצוגה: שרשור ללא שרשור מומלצות גולשים
18.
תקראו את תגובה 16 ותראו מי הצבוע האמיתי . (לת)
11:01 11/4/12 יהודון עם זכרון (לא רשום) 00
17.
הגראס הורג את גינטר (לת)
14:32 10/4/12 אלון (לא רשום) 10
16.
חיים באר קרא לחיילי צהל נאצים, הוא בעצמו גם מנוול (לת)
13:34 10/4/12 ישראל (לא רשום) 21
15.
מי זה חיים באר ? (לת)
09:51 10/4/12 משה (לא רשום) 00
13.
גראס הוא דובר של ארדואן, הכרת הטוב על העסקת מליוני (לת)
22:57 9/4/12 טורקים בגרמניה (לא רשום) 00
12.
הפרס לא מכשיר את השרץ האנטישמי רפה השכל.סע לאיראן (לת)
22:57 9/4/12 שם מקומך עם הנאורים (לא רשום) 00
11.
פעם אס.אס.- תמיד אס.אס.
20:33 9/4/12 נתן (לא רשום) 50
10.
העובדה שגראס קיבל פרס
20:33 9/4/12 דור 2 לשואה (לא רשום) 70
.
גם ערפעת קיבל פרס על השגת שלום בר קימה (לת)
06:32 10/4/12 פליקס (לא רשום) 40
9.
האמת צריכה להיאמר
17:36 9/4/12 טמבליקו (לא רשום) 120
5.
שאבין, בתור איש וואפן SS, הוא רצח יהודים או לא?!
15:23 9/4/12 איתן (לא רשום) 00
4.
איפה "אנשי רוח" עוז, גרוסמן וכיו"ב "אינטלקטואלים"?
15:21 9/4/12 ישרליש (לא רשום) 132
.
4- קראת את הכתבה או שזו תגובת העתק-הדבק קבועה? (לת)
15:49 9/4/12 יובל (לא רשום) 15
.
עוז וגרוסמן לא מוזכרים ולא בכדי,דיעותיהם כדעת גראס (לת)
16:24 9/4/12 מוטה זוכמיר (לא רשום) 61
.
יובל המבולבל…..
16:52 9/4/12 ישרליש (לא רשום) 51
3.
למה(לא באר)מחרימים יהודים ומתנגדים להחרמת גראס?
15:19 9/4/12 צדק חברתי (לא רשום) 60
2.
גראס ממשיך את הטיעונים של גבלס-להלן כמה דוגמאות
14:40 9/4/12 מגבלס עד גראס (לא רשום) 150
1.
בנוגע לאייל מגד
14:40 9/4/12 תומר39 תל אביב (לא רשום) 152
יהושע סובול:
הזיותיו של גינטר גראס
זו כבר הפעם השנייה בשש השנים האחרונות שבה הסופר גינטר גראס מפר את שתיקתו. בפעם הקודמת הוא הפר שתיקה של 60 שנה. 60 שנה לקחו לו להודות בפומבי בכך ששירת באס.אס. אחרי הווידוי החל גראס לציין את המכות שניחתו על העם הגרמני במלחמת העולם השנייה, זאת כדי לבסס טענה שהגרמנים היו לא רק מחוללי המלחמה אלא גם קורבנותיה. כדי לטפח את תחושת הקורבניות הגרמנית האשים גראס את סטלין ברצח שישה מיליון שבויים גרמנים.
העיתונאי שציטט אותו בשעתו לא בדק את מהימנות המספר המיסטי הזה, שישה מיליון, ופירסם את טענתו של גראס כלשונה. האמת היא שבסך הכל נפלו בשבי הרוסי קצת יותר משלושה מיליון חיילים גרמנים (למען הדיוק: 3,127,380), שמהם מתו בשבי הרוסי קצת פחות מחצי מיליון גרמנים (למען הדיוק: 474,967). מאיפה שלף גראס את המספר שישה מיליון? הוא היה מסוגל לשלוף אותו רק מתוך תת-ההכרה שלו, מתוך אותו מקום שממנו נשלפות משאלות חסודות.
גראס נזקק לכך שהרוסים ישמידו שישה מיליון שבויים גרמנים כדי לזכות את מצפונו על רצח שישה מיליון יהודים, וכך הפכו בהבל פיו חצי מיליון חיילים גרמנים שמתו בשבי הרוסי – לשישה מיליון. פי שניים ממספר הגרמנים שנפלו בשבי הרוסים!
גראס נזקק לכך שכל שבוי גרמני יומת פעמיים כדי לנכות ממצפונו את רצח ששת מיליוני היהודים, וכשהנפש צמאה לזיכוי מפשע, הדמיון היוצר ממציא לה מציאות הזויה.
עברו שנים, ודברי ההבל שגראס פלט בשעתו בעניין ששת מיליוני השבויים הגרמנים שנרצחו, נחשפו כסילוף גמור של עובדות. אבל הצורך להזדכות מכובד השותפות לפשע הולך וגובר בנפש, ככל שהאדם חש בקיצו הקרב, וכך נולד כנראה הטקסט המוזר שגראס ניפק עכשיו תחת הכותרת "מה שחייב להיאמר". כותרת שמעידה על לחץ פנימי חזק, על צורך נפשי שמגיע מנבכי התת-מודע.
* * *
ושוב מסתבך גראס בהמצאת מציאות דמיונית, הפעם – תוך השלכה לעתיד. ישראל עלולה לפתוח בהתקפת מנע ולמחוק את העם האיראני, הוא כותב, ולפיכך יש לראות בישראל גורם המסכן את השלום השברירי השורר בעולם. כשם שמתוך צורך בזיכוי גראס דמיין עבר שלא היה – כך הוא מדמיין עתה מתוך אותו צורך נפשי עתיד שלא יהיה. ישראל לא איימה מעולם על קיומו של העם האיראני, בעוד מאיימים שליטי איראן חדשות לבקרים למחוק את ישראל מהמפה.
אבל התת-מודע של גראס זקוק לכך שישראל כן תמחק את העם האיראני, כי ביום שישראל תשמיד 80 מיליון בני אדם, גראס ייצא סוף סוף זכאי במשפט ההיסטוריה: היטלר והרייך השלישי, שגראס לבש את מדיו, גרמו למותם של 50 מיליון בני אדם בלבד, והנה ישראל הולכת להשמיד 80 מיליון בני אדם.
איזו משאלה חסודה ומפלצתית פרצה מנבכי התת-מודע של הסופר הדגול! איזו אש גיהינום בוערת שם, במעמקי נפשו של מי שהיה איש אס.אס. השדים פורצים ממעמקי הנפש עם טיפות הדיו האחרונות, כמו שהוא כותב.
* * *
הבעיה אינה גינטר גראס. הבעיה היא אותם 50 אחוזים מקוראי המהדורה הגרמנית של "הפייננשל טיימס" שחושבים כמוהו, לפי תוצאות הסקר האינטרנטי של העיתון. האומנם זהו צורך נפשי של העולם הנוצרי שישראל תחולל פשע שיאפיל על פשעי הנאצים?
האם זו המשאלה החסודה שמקננת בליבם של כל מי שמערערים על זכות קיומה של ישראל מתוך תקווה שישראל תצדיק סוף סוף את כמיהתם לחיסולה, ותעניק להם במתנה פשע ענקי נגד המין האנושי? עד כדי כך ממאירה וחשוכת מרפא היא מחלתם?
סגן שר התרבות האיראני שיבח את הסופר הגרמני גינטר גראס, שתקף בחריפות את ישראל. "גילוי האמת של המשורר בן ה-84 עשוי לעורר את הקונסנזוס השקט של המערב", אמר ג'אווד שמאקדארי במכתב שפורסם בסוכנות הידיעות הידיעות האיראנית פארס.
בנוסף לתמיכה האיראנית גם אתר האינטרנט של מפלגת הימין הקיצונית, NPD, שחבריה נמנים עם חוגים ניאו נאצים, שיבח את שירו. "גראס שבר את הטאבו כשביקר את המדיניות התוקפנית של המדינה היהודית", נכתב.
תודה רחל על כל התגובות והמאמרים שצירפת. השיר לא מתאר את חיוביותו של גראס, הוא מתאר את נקודת מבטו ואת האופן שבו הפעולה של אלי ישי מחזקת את עמדתו (של גראס) ואכן לא עבר זמן רב מאז שהשיר נכתב ועד שגראס השווה את אלי ישי למפקד השטאזי, כלומר בדיוק כמו שכתבתי בשיר הפעולה של ישי משרתת את גראס כמי שרואה את עצמו כלוחם חופש המשלם מחיר עבור מלחמתו, וכן את מטרתו – לתאר את מדינת ישראל כמדינה אטומה וכוחנית. זאת כוונת השיר, וחבל מאוד (לפחות בעיניי) שאלי ישי נהג כפי שנהג.