Category Archives: שירה

זמן לנחות

עַכְשָׁו הַזְּמַן לִנְחֹת וְלוֹמַר אֱמֶת:

אֵינֶנִּי אֶלָּא צִפּוֹר

הַחֲרֵדָה לִשְׁלוֹם גּוֹזָלֶיהָ.

רָאִינוּ צִפּוֹרִים כָּאֵלֶּה

בַּטִּיּוּל הָאַחֲרוֹן שֶׁעָשִׂינוּ בְּחוֹף הַיָּם

בַּשַּׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה.

כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ לַמַּיִם מוּל הָאִי שֶׁבּוֹ קִנְּנוּ,

הֵן טָסוּ מֵעָלֵינוּ מְבֹהָלוֹת,

נוֹפְפוּ כְּנָפַיִם בְּכֹחַ רַב וְצָעֲקוּ.

עַכְשָׁו גַּם אֲנִי צוֹעֶקֶת, אֲבָל פִּי נִפְעַר פְּנִימָה.

הַאִם מִישֶׁהוּ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אֶת צַעֲקָתִי,

כְּשֶׁמְּטוֹסִים טָסִים נָמוּךְ כָּל כָּךְ מֵעַל בֵּיתִי?

 

"עכשיו הזמן לומר אמת" עמ' 110, הוצאת גוונים, 2009.

מתפללת לשלומם של חיילי צה"ל,  שובו הבייתה בשלום,

מי ייתן שהמלחמה תיגמר כמה שיותר מהר,

ונגיע להסכם שיאפשר לשני העמים לחיות זה לצד זה  בשלום ובביטחון

 

ישראל לא רוצה שלום

*

יִשְׂרָאֵל לֹא רוֹצָה שָׁלוֹם

לֹא רוֹצָה

לְהִתְפַּלֵּל לְשָׁלוֹם

רוֹצָה

אֶת יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה

רוֹצָה

מִנְהָרוֹת וּמְצָדוֹת וַעֲצָמוֹת וּקְבָרִים

רוֹצָה

בּוֹרוֹת מַיִם שֶׁמַּשְׁקִים עֲדָרִים שֶׁל בֶּדוּאִים

רוֹצָה

שִׁטְחֵי אֵשׁ

רוֹצָה

שָׁכְחָה יִשְׂרָאֵל

שָׁרַק שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים עָבְרוּ

מֵאָז שֶׁרָצְתָה כָּל כָּךְ

שֶׁכֻּלָּם יַגִּידוּ לָהּ

כֵּן

 

***

*

פַּעַם צָדַקְנוּ.

זֶה הָיָה מִזְּמַן.

בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים

חַבֵרָה שֶׁלִּי וַאֲנִי הָלַכְנוּ בָּעֶרֶב

בִּרְחוֹבוֹת הַשְּׁכוּנָה וְצָעַקְנוּ:

מִשְּׁפַּחַת קְלוֹנֶר, לְכַבּוֹת שָׁם אֶת הָאוֹר,

כִּי הָיְתָה הָאֲפָלָה.

הָיִיתִי בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה.

עַכְשָׁו אֲנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה.

בַּבַּיִת כָּל הָאוֹרוֹת דּוֹלְקִים

אֲבָל בַּלֵּבָב פְּנִימָה

הַאֲפָלָה.

 

 

השירים מתוך ספר שיריי אפשר לקרוא לזה אושר הוצאת מקף

כמו סירקה טורקה

הייתי רוצה

לחיות לבדי

כמו סירקה טורקה

בבקתה קטנה

בלב יער

רק היער ואני

והבקתה

נהייה אז בעולם

עוד אין לי מושג

מה בדיוק אעשה שם

ודאי אכתוב

ואקרא

ואשן

ואֹכַל

ואצא לפעמים לטייל

עם הכלב

שאולי יהייה לי שם

שיאהב אותי

ושאני אֹהַב אותו בחזרה

אהבה פשוטה

של שני בעלי חיים

שלא שכחו

והמשוררת באור היא אני, וגם הדרך (על פרשת הנער והרב מוטי אלון)

שיר חדש שכתבתי הבוקר בסיועה של לאה גולדברג בעקבות הכרעת הדין בפרשת הרב מוטי אלון. נכון יותר לומר שהתחלתי לכתוב אותו עוד לפני הכרעת הדין וסיימתי אחרי

הדרך

הדרך לא היתה יפה בכלל – אמר הנער

הדרך היתה יפה מאוד – אמר הרב

הדרך היתה מסובכת מאוד – אמרה השופטת

הדרך היתה עצובה מאוד – אמר הצער

                          *

צובעים השמיים שֵׂיבָתֵינוּ בכחול ולבן

הדשא יוּבַּשׁ כי ביקשו לחסוך במים

ציפור ראשונה של בוקר מעליו מצווחת

התזכור מה לא יפתה ויפתה והסתבכה והיתה עצובה הדרך?

                        *

אמרת יום נדבק ליום ולילה ללילה

ובאו ימים בלבך

וראית ערבים ובקרים מחוץ לחלונך

ואמרת הלא אין חדש וגם לא ישן תחת השמש

                        *

אבל עוד יבואו ימים, וזקנת ושָׂבְתָּ

והמשפט יהייה גם הוא מאחוריך ויקר שבעתיים

ותדע עוד לא הגיע יום אחרון

ותדע עוד יש חדש תחת השמש

                    *

ותיזכר באומץ ליבךָ ובאנשים שעמדו לצידךָ ותברך

על סוד שיצא לאור, על נגה פרי אמת

על החירות הזאת: לגלות, לספר, לנשום

לדעת, ליחל, להצליח

                    *

ושפתותיך ילמדו ברכה ושיר הלל

ויתחדשו ימים עליך עם בוקר ועם ליל

ולא יהייה מָחָרְךָ כתמול שלשום

ואתה תתרגל

והמשוררת באור היא אני – באתר של נילי דגן – כאן

http://www.nillydagan.com/משורר-באור-ראשי/737-חני-שטרנברג

כל כך הרבה טעיתי

*

 

 

כל כך הרבה טעיתי, שגיתי 

האם לא מאוחר עדיין לתקן 

ולו על ידי גלגול 

הסיפור העצוב 

של הבדידות 

של חוסר הקשר 

של חוסר הפשר. 

יש המתמוטטים 

בזמנים כאלה 

כמו ארמונות חול 

שספגו יותר מידי מים 

או יבשו, 

ואילו אני, 

בעיקר כותבת 

כמי שמאמינה 

ולו בלית ברירה 

שמילים יכולות לבנות תיבה  

שיכולה להציל

בין שינוי לתיקון ו-180 לילות לנתן בלנק בכלא הישראלי

כפי שפרסמתי בפוסט הקודם, הרציתי בערב שבועות במוזיאון מגדל דוד בירושליים על הקשר ועל ההבדל שבין שינוי לתיקון, ובין השאר קראתי שירים מספר שיריי הראשון "שירי מעבר" שראה אור בשנת 1999 בהוצאת ספריית פועלים.

בחרתי לקרוא דווקא ממנו, כי יותר מאשר ספריי האחרים הוא מסמל עבורי שינוי, תיקון, טרנספורמציה, שכן נכתב בתקופה שבה עברנו דירה מחיפה לזכרון, מעבר שהיה משמעותי מאוד עבורי, ולו מפני שהיתה זאת הפעם הראשונה בחיי, שבה עברתי לבית שהייתי שותפה מלאה בבחירתו, בקנייתו, בעיצובו. השירים נכתבו תוך כדי אריזה, בין הארגזים, ובאחד מהם הוזכר אפילו חג השבועות:

שיר סיום

ספר עשבי המרפא שלי

שולח לי אות סיום

וגם החיים הממשיכים להתנהל

בחוץ, בעקשנות

וגם שיר אחד שכתבתי

שבו מוזכר סבי

אם כך עליי להיכנס

למיטתי ולנוח את

מנוחת הצהריים

ולהניח לעפעפיי הכואבים

להיסגר על העיניים החיצוניות,

והפנימיות

                 *

יש עונות שבהן

מתרחב אדם למידותיו

של עם שלם

ויש עונות שבהן הוא

מצטמצם לנקודה

העומדת להיעלם

כמו פרח ציפורני החתול

שהביא בני מהגן בט"ו בשבט

שנבל בעציץ הפלסטיק השחור

                     *

ובשבועות נארוז

והסבלים יניפו את ארגזינו הכבדים

על כתפיהם המיוזעות

ונפשי תפזז ותכרכר לפניהם

כדוד לפני הארון.

יש שאדם קם בתוך עצמו והולך כאברהם

מארצו וממולדתו ומבית אביו

אל ארץ חדשה שמראה לו

אלוהים.

והנה עוד שיר שקראתי המדבר על המעבר:

 

לפני עזיבה

 

האם אני אוהבת את העיר הזו

שאני עומדת לעזוב?

לרגעים נדמה לי שבתשובה לשאלה הזו

מקופלים כמו בגד ריק חיי הקודמים

וחיי העומדים לבוא.

עוד ימים אחדים נארוז בארגזים את חיינו,

ונרשום עליהם בטוש שחור את שמותינו

ואת שמות החדרים

והיכן נהייה אנחנו?

כמה צעדים לפניהם או אחריהם

מדדים על כלונסאות,

קמים ונופלים

למה השושנים הלבנות שבאגרטל האדום

מעירות פחד בלבי?

הרי החדרים החדשים מתהדרים עכשיו לקראתנו,

מבקשים להתמלא בחפצינו

                       *

בצעירותי התקפלו חיי למזוודה אחת

ועברתי איתה מדירה לדירה כמו שאדם עובר

מחדר לחדר,  ורק מתלה הקש הגבוה נותר בחוץ,

זקוף כתורן של ספינה מפרפרת

אך מעתה ואילך, בימי בצורת, אקיף את עצמי בעיגול,

ולא אצא מתוכו עד שישוב ויירד עליי גשם טוב,

עד שאוכל לטעת עץ במדרון

סיום השיר מתקשר לי כרגע לסיפורו של נתן בלנק, אסיר מצפון היושב בכלא הישראלי כבר 180 לילות וימים. בלנק חטא בכך שאינו מעוניין לשרת בצבא אותו הוא רואה כצבא כיבוש, שכן לפי מיטב הבנתו לממשלות ישראל אין שום כוונה לצאת מהשטחים ולסיים את השלטון הצבאי. לפני שהגיעה שעתו להתגייס, שרת בלנק בשנת שירות, והוא מוכן לשרת שירות לאומי. מה שאינו מוכן זה לקבל פטור על סמך סעיף כזה או אחר. הוא רוצה להשתחרר אך ורק על סמך אי הסכמתו למדיניות הממשלות ולהתנהלות הצבא, כלומר מטעמי מצפון, וכיצד נוהג בו הצבא? כולא אותו שוב ושוב. אם החוק אינו מאפשר לשחרר את בלנק מהסיבה עליה הוא מצהיר, הרי שיש לשנות אותו. לא ייתכן שמדינה המשחררת בכל שנה אלפי צעירים המצהירים מיני הצהרות בחסות החוק כגון חרדים ובנות דתיות, וכן לא מגייסת כלל צעירים ערבים, אלא אם כן הם ממש מתעקשים להתגייס, לא יכולה לשחרר צעיר אחד הלוחם למען מצפונו. יהייה זה תיקון של ממש אם נתן בלנק ישוחרר. בשולי הדברים אוסיף שבני הצעיר משרת כרגע בצבא, והמחשבה על נתן בלנק האסור בכלא הצבאי לא מוסיפה כלל לתחושת הביטחון שלי לגבי התנהלותו של הצבא, להיפך, היא פוגמת בה מאוד. נדמה לי שכל אדם בר דעת, לא משנה מה דעתו הפוליטית, יכול לחוש בעוול שנעשה כאן, שכן מדובר בהתעללות של ממש, ואף  באיוולת. אם הצבא חושש שצעירים נוספים יילכו בדרכו של בלנק, מוטב שישאל שאלות את הדרג המדיני ולא יתעלל באדם צעיר שכל חטאו הוא רצונו לחיות בהתאם למצפונו.

ולך, נתן היקר, אני מקדישה  את השיר הזה

http://www.youtube.com/watch?v=By-av1QxlQQ

משיח בהארץ ועוד הפתעות

מָשִׁיחַ

 

מָשִׁיחַ הוּא לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר

הַתִּקְוָה לְטוֹב. לָכֵן כְּשֶׁטּוֹב לִי,

נִדְמֶה  לִי לִפְעָמִים

שֶׁמָּשִׁיחַ בָּא.

 

אֶתְמוֹל,

בַּטִּיּוּל שֶׁל הַהִשְׁתַּלְּמוּת,

כְּשֶׁהֵרַחְתִּי וְרָדִים וְגֶרַנְיוּם לִימוֹנִי

רָאִיתִי פִּתְאֹם פֶּרַח אָדֹם, נָדִיר,

שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת שְׁמוֹ.

—-

 שירי "משיח" מתוך גיליון המוסף של "מקף" הופיע אתמול בגלריה של הארץ (אין לי מושג למה הוא מתעקש להיות מועתק לכאן באותיות גדולות כל כך, אבל לא הצלחתי להקטין…)

וההפתעות הנוספות:   

מבחר משני הגיליונות החדשים במדור כתבי העת באתר של נילי דגן

  http://www.nillydagan.com/מקף

ועוד על  הגיליונות באינדיבוק, שם גם ניתן לרכוש אותם

http://indiebook.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A3-%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/

לפני השער הנעול

מזמינה אתכם לאתר של יעקב פורת ולעבודותיו  המתקשרות לשירי "שיר עידוד ליוסף ק"

http://www.artporat.com/Poetry/Before%20the%20Locked%20Gate/Before%20the%20Locked%20Gate%20.htm

פורים שמח!

שירים חדשים שלי בסופ"ש שירה באתר של נילי דגן

 

http://www.nillydagan.com/סופ-ש-שירה-מספר-24-16-1-2013/462-חני-שטרנברג

חוד הלב – ההשקה

מיתר / יואב איתמר

 I

אֲנִי חַי בַּעֲיָרַת גְּבוּל.

נְעָרוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת בָּהּ

וּמְהַתְּלוֹת בְּטַלְפָּנֵי 144

בְּטֶלֶפוֹנִים צִבּוּרִיִּים.

בַּגָּן הַצְּעִירִים

מְעַשְּׁנִים נַרְגִּילוֹת וּמִשְׁתַּכְּרִים,

מַבִּיטִים אֶל הָאֹפֶק?

אֶל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת?

אֶל הָעֵצִים?

טֶבַע פִּרְאִי עִם עִירִיּוֹת צְפוּפוֹת?

שָׂדוֹת מְעֻבָּדִים בְּיַד אָדָם?

אֲנִי מַבִּיט אֶל הָאֹפֶק.

הוּא שָׁחֹר, לָבָן וּמְרֻבָּע.

הַמִּלִּים שֶׁיְּשַׁחְרְרוּ אוֹתְךָ.

II

אֲנִי חַי בַּעֲיָרַת גְּבוּל.

חֲצִי קִילוֹמֶטֶר מֵהַבַּיִת בּוֹקְסַת בֶּטוֹן,

אֹהֶל, חַיָּלִים. דָהָרִיָּה, חֶבְרוֹן, בֵּית חַגַּי.

שָׂפָה אַחֶרֶת, אֲוִיר אַחֵר.

קָשֶׁה לִנְשֹׁם.

אֲנִי לֹא עוֹבֵר.

        *

השיר "מיתר" של יואב איתמר, שותפי לעריכת כתב העת "מקף", הופיע לראשונה בגיליון הראשון של "מקף" –  "שמחת ההשפעה".

עכשיו הוא נכלל עם עוד 31 שירים יפים – ס"ה ל"ב שירים – בספר שיריו הראשון של יואב "חוד הלב" שראה אור לאחרונה בהוצאת "קשב לשירה" בעריכת רפי וייכרט.

ההשקה תתקיים במוצ"ש   ה- 12.1.2013 בשעה 20:00 בתיאטרון וסטודיו למשחק MOVE, יוקנעם 3, תל אביב, הכניסה חופשית

גם אני אשתתף בהשקה , אקרא שירים חדשים של יואב שיתפרסמו בגיליון הבא של "מקף".

עוד משתתפים:

נורית זרחי, יובל בן עמי, טל ניצן, רפי וייכרט, יונתן ברקאי, ליאת קפלן, נילי דגן, רון דהן, סמדר שרת ועוד…

הנה שיר נוסף של יואב מתוך הספר

                    *

היינו נוסעים / יואב איתמר

אַתָּה זוֹכֵר אֶת הַפַּעַם

שֶׁנָּפַלְתָּ עַל הָרֹאשׁ?

מֵאָז אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים

בְּפִתּוּלֵי מֹחֲךָ,

בְּפִתּוּלֵי מֹחִי.

אֲנִי בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב

וּכְאֵבְךָ אֵינוֹ לְפִי כֹּחִי.

נָשַׁכְתָּ אוֹתִי כְּמוֹ כֶּלֶב

מְשֻׁגָּע כְּשֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֵינֶנִּי

יָכוֹל. וַאֲנִי יָדַעְתִּי

אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה

לֹא תִּתֵּן לִי לִפֹּל.

מזל טוב ובהצלחה רבה  יואב 🙂  אני מתרגשת…