לפני זמן מה יצא לי לראות בערוץ 8 סרט דוקומנטרי על האמן הסיני המרשים מאוד והלוחם למען זכויות אדם, איי וויי וויי, שהזכיר לי עד כמה זכויות אדם אינן מובנות מאליהם, כמה קשה נלחמו בעבר אנשים כדי להשיג אותן, ועדיין נלחמים, וכמה חשוב, לפיכך, להגן עליהן. איי וויי וויי דיבר בשבחם של האינטרנט – הבלוגים, והרשתות החברתיות וסיפר על השימוש שהוא עושה בהם במאבקו, על האופן שבו הם מאפשרים גם לאנשים פשוטים להשפיע על דעת הקהל, ועל חשיבותה של התקשורת. הסרט הסתיים במעצרו של איי וויי וויי על ידי הרשויות בשל אי תשלום מסים, ובסופו לא יכול היה יותר לדבר בחופשיות וכן נאסר עליו להמשיך לפרסם דבריו ואמנותו באינטרנט.
דברים אלה הזכירו לי דברים אחרים שקראתי משל סופר אמריקאי (שאינני זוכרת כרגע את שמו) שאמר שהוא לא מאמין שאדם בעל חיבור לאינטרנט יצליח ליצור יצירה ספרותית בעלת ערך, וחשבתי על הפער הגדול בין שתי העמדות האלה, המעידות בעיקר על החברות השונות שבהן חיים שני היוצרים. הסופר האמריקאי – בעולם שבו האינטרנט משמש בעיקר להרחבת הקשרים החברתיים של האדם ולפרסומו, ואיי וויי וויי – בעולם שבו על מלחמה למען זכויות האדם משלמים בחיים.
ניתן לומר שהאינטרנט הוא ההמצאה הטכנולוגית החשובה ביותר מבחינה תקשורתית אחרי הטלפון והטלויזיה, אבל כמו בבדיחה שבה מישהו שואל איך תראה מלחמת העולם השלישית ומישהו אחר עונה "אני לא יודע אבל ברביעית אנשים יילחמו שוב במקלות ובאבנים", נראה לי שאחרי עידן האינטרנט, כלומר אחרי שההתלהבות הראשונית ממנו תחלוף, אנשים יחפשו שוב מפגשים של פנים אל פנים, ואולי, במידה מסויימת זה כבר קורה.
אולי מיני "מהפכות חברתיות" כמו גם זו שארעה בישראל לפני שנתיים (מדהים שכבר שנתיים עברו, ונשאלת כמובן השאלה מה בדיוק נהפך…) לא פחות משהתרחשה בזכות האינטרנט, התרחשה כתגובת נגד לקומוניקציה הלא גופנית שהוא כופה על האנשים, ואכן, זכור לי שאחת החוויות העוצמתיות במהלך ה"מהפכה" היתה עצם היציאה מהבית, עצם הגיחה מאחורי המחשב וההסתובבות במרחב ציבורי בחברת המוני אנשים בשר ודם, חוויות שבמידה רבה נעלמו מחיינו. ייתכן גם שהצורך הזה של שהייה בחברת אנשים אמיתיים שאינם בני משפחה הוא גם אחת הסיבות לפופולריות הגדולה של מיני תוכניות ריאליטי הנותנות לצופה את האשלייה שהוא "נפגש" עם אנשים אחרים ו"מכיר" אותם לפניי ולפנים, בעודו יושב בעצם בביתו וצופה בהם בטלויזיה.
מהבחינה הזאת גם האינטראקציה החברתית באינטרנט היא במידה רבה אשלייתית. אנחנו לא באמת מכירים את האנשים שאיתם אנחנו מתקשרים, אין בינינו יחסי חברות אמיתיים, ולכן אין באינטראקציה הזאת כדי להקל באמת על תחושות של בדידות, ואולי היא אפילו מעצימה אותה.
עניין זה מזכיר לי אמירה שהרשימה אותי במיוחד בספרו המצויין של יובל נוח הררי "קיצור תולדות האנושות", שבה הסביר שהעולם המערבי נוטה להעלות את האינדיבידואליות על נס, אבל בעצם האינדיבידואליות מאפשרת למשטרים המערביים לשלוט ביתר בקלות באזרחיהם, שכן אזרחים בודדים ואינדיבידואלים חלשים יותר מאזרחים מאוגדים.
האמירה הזאת שלו מחזירה אותי לאיי וויי וויי שכאזרח במדינה לא דמוקרטית העלה על נס את האינדיבידואליות ואת יכולתו של אדם יחיד, כמוהו, להילחם במשטר שלם לא מעט באמצעות האינטרנט. כנראה שכמו הרבה עניינים אחרים, גם האינטרנט הוא עניין של גיאוגרפיה לא פחות מאשר של מהות.
יוצאת לאור 