משלים קטנים בTIME OUT תל אביב

שיר בשבוע

משלים קטנים

(מתוך ספר בכתובים) /

חני שטרנברג

 

זמן אבוד

רוב הזמן הוא זמן אבוד, כי הוא אובד מהזיכרון.

פרוסט, גאון של היזכרות, הלך בעקבותיו, ובזכותו

הזמן הפך פחות אבוד.

 

זיכרונות

זיכרונות הם במידה רבה הדבר היחיד, שבאמת יש לנו,

ולמרות זאת היו זמנים, שהדבר שהכי רציתי בהם היה

לאבד את הזיכרון.

 

*

להתבונן זה כמו לעמוד על פסגת הר ולהתבונן בנוף.

ובכל פעם, כשנזכרים, עומדים על הר אחר ומתבוננים

בנוף אחר.

 

מתוך הגיליון הראשון של כתב העת החדש "מקף"

 

פורסם בtime out    תל אביב בגיליון של ה -12- 19 ביולי 2012

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  ביום אוגוסט 31, 2012 בשעה 8:02 am

    חני יקרה, הייתי רוצה לחשוב שאנחנו קצת יותר מאוסף זכרונות, אבל זאת בבחינת הבעת תקווה (-:

  • חני שטרנברג  ביום אוגוסט 31, 2012 בשעה 3:13 pm

    שועי יקר, אני שותפה לתקוותך 🙂 ומעניין מהבחינה הזאת מה קורה לאדם שמאבד את הזיכרון, האם הוא חש שאיבד דבר מה חשוב, את הזהות שלו? מעניין מה מרכיב הזיכרון בזהות

  • שוֹעִי  ביום ספטמבר 1, 2012 בשעה 6:03 pm

    אני מניח כי אנשים שאיבדו את זכרונם (לקו באמנזיה) נאלצים לבנות מחדש את מה שיהפכו ברבות הימים להיות מכלול הזהויות שהם נושאים בקירבם.

  • חני שטרנברג  ביום ספטמבר 5, 2012 בשעה 5:23 am

    אהבתי את "מכלול הזהויות" כמו אצל פסואה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: