מ"הלפיד" של קרל קראוס ליאיר לפיד

הרשימה פורסמה ב  – writersboutiqe  כאן http://www.writersboutique.net/blog/2011/11/1659

"איך נשלט העולם ומובל למלחמה? דיפלומטים משקרים לעיתונאים ומאמינים לשקרים האלה כשהם רואים אותם בדפוס" *

 לכאורה נראה שאת האבחנה החדה הזאת כתב סטיריקן מבריק בן ימינו בעקבות הדואט המצליח "איראן איראן" של הצמד ביברק בניצוח שמעון פרס, אבל מסתבר שכתב אותה קרל קראוס – משורר, סופר, מסאי, מחזאי עיתונאי וסטיריקן אוסטרי (1874-1936) שכתב בגרמנית. הוא נולד כיהודי, אך בשל אכזבתו המיר את דתו לקתוליות, והתאכזב גם ממנה.  

נתקלתי בשמו לראשונה בספר של ברוך קורצווייל "ספרותנו החדשה  – המשך או מהפכה?" (הוצאת שוקן, תשכ"ה). קרוצווייל  הזכיר את שמו של קראוס בצמידות לשמותיהם של ברנר, קפקא, וווייניגר , ותהיתי  מיהו האדם הזה שקורצווייל כל כך העריך (ואף הושפע ממנו מאוד בכתיבתו הסאטירית), ולמה הוא מוכר פחות מהאחרים. 

הסיבה נעוצה כנראה בעובדה שקראוס התנגד לציונות אותה כינה "אנטישמיות יהודית", שכן זיהה, שממש כמו האנטישמיות האירופאית גם היא שוללת את הקשר בין היהודים לאירופה.

באמצעות כתב העת "הלפיד" שערך ופרסם בו מכתביו, קראוס העביר ביקורת חריפה מאוד על העיתונות בת זמנו, טען שהיא מרדימה את הציבור באמצעות כתבות בנושאי בידור וזוטות, מנהלת שיח שבלוני וקלישאתי, ובאופן זה משתפת פעולה עם הכוחניות  של השלטון ומסייעת בהתבססותו.  

קורצוויל ביקש להוכיח שלקראוס היתה כמיהה לאיזו יהדות מקורית, כפי שקראוס עצמו ניסח: "באותו מצב שבו לא הכריזה עדיין על היותה בלתי תלויה ומשוחררת משלטון אלוה". כלומר, בניסוח  עכשווי: קראוס לא מצא את מקומו בתוך יהדות שאין לה אלוהים ולמרות זאת מדברת בשמו,  ואף שלח את חיציו הסאטיריים לכיוון אלה שהאשימו אותו בשנאה עצמית יהודית וכינה אותם: "אלה שאינם יודעים מטרה דתית מהי, אלה החיים הרבה מתחת לכל חשד, שבכלל היו מסוגלים להשתמש במשהו למען מטרה דתית כלשהי." **                                  

קורצווייל מכנה את קראוס  "המיסטיקן הגדול של הלשון בעת החדשה"  קובע שיחסו של קראוס לשפה "אינו אסתטי אלא דתי מיסטי" ומסביר ש"הקטסטרופה ההיטלרית היא שגילתה לקראוס, שהקיץ הקץ על עולמו הסאטירי ועל האפשרות להילחם את מלחמת הרוח באמצעי הסאטירה."                                                          

                                                                        *

 דוגמה עכשווית לעיתונאות מהסוג שמן הסתם היתה מזכה את כותבה בתגובה כלשהי ב"הלפיד" של קראוס, מצאתי בטור של יאיר לפיד ב-7 ימים של "ידיעות אחרונות" מתאריך ה-4.11.2011. לפיד נושא בטורו על נס, או שמא מוטב לומר על לפיד, את חופש הביטוי של העיתונות הישראלית, אך נשאלת השאלה לצורך מה הוא משתמש בו. הנה הדוגמה:  

"4    בנובמבר

השמאל הישראלי מסתובב בתחושה שאיש אינו זוכר את רצח רבין. זאת אומרת זוכרים, אבל זוהי מין אנקדוטה עצובה שהולכת ומתרחקת מאיתנו, ואיש אינו רוצה להסיק ממנה את המסקנות.

הימין הישראלי מסתובב בתחושה שאיש אינו זוכר את ההתנתקות. זאת אומרת זוכרים, אבל זוהי מין אנקדוטה עצובה שהולכת ומתרחקת מאיתנו, ואיש אינו רוצה להסיק ממנה את המסקנות.

אני חושש ששני הצדדים צודקים." 

לכאורה אומר כאן לפיד דברים נכונים, שאנשים משני צידי המפה הפוליטית יכולים להזדהות איתם, אלא שבעצם הצגת הרצח וההתנתקות  כך זה בצד זו כאילו היו שני חלקים זהים במשוואה לוגית, לפיד הופך שותף לתופעה שכביכול מצערת אותו – התרחקות מהאירועים ואי הסקת מסקנות. הרי אם באמת מצער אותו שהאירועים הולכים ונשכחים, למה אינו כותב עליהם ביתר אריכות ואף מסיק מסקנות? הרי יש לו לצורך כך עמוד שלם בעיתון. אולי הוא לא עושה זאת בשל החשש שאם יאריך ויעמיק הוא עלול לקומם כנגדו את אחד הצדדים. כך, בטכניקת ההשוואה שבה הוא נוקט, אפילו לא ביודעין, הוא מקזז אי נחת אחת באחרת, ויוצר מישור נוח להליכה, שממנו הוא יכול לפנות גם לימין וגם לשמאל, ולגזור קופונים בשני הצדדים.       

זאת רק דוגמה אחת לאופן שבו התקשורת והפוליטיקה הולכות יד ביד, ובמקרה של יאיר לפיד זה קורה אפילו בתוך אותו אדם. הדבר נובע בין השאר מכך ששתי המערכות הן  מערכות כוחניות במהותן השואפות לפופולאריות ולרייטינג.  כיוון שכך מוטב לשים לב למה שהתקשורת נמנעת מלסקר, למה שכותבים נמנעים מלכתוב – יש סיכוי שדווקא שם, באזורי הצל, יימצאו הנושאים  החשובים, המהותיים יותר. 

הנה עוד כמה הברקות מעוררות מחשבה של קראוס  על העיתונות: 

"משימת העיתונות היא להפיץ תרבות תוך כדי השמדת תשומת הלב שלנו"  

"העיתונאי הוא אדם חסר רעיונות, אבל בעל יכולת לבטא אותם; כותב שכשרונו משתפר בהתאם לדדליין. ככל שיש לו יותר זמן, כתיבתו נעשית גרועה יותר"

                                                        *

                                           הרהור בעניין רבין

 האם אין מן הטראגיות בבחינת אקדח המופיע במערכה הראשונה ויורה באחרונה, בעובדה שדווקא בשטחים הכבושים, שרבין היה שותף בהחלטה ליישבם, התפתחה המחשבה הדתית – לאומית הקיצונית, שהכשירה ברבות הימים את הקרקע לרצח שלו?

 

                                                            ***

 * הציטטה הראשונה ברשימה ושתי האחרונות לקוחות מהרשימה המומלצת "מה שנשמיד" של אורן פרסיקו בעין השביעית.  ניתן לקרוא שם בהמשך גם קטע ממחזה סאטירי שכתב קראוס בשם "ימי האנושות האחרונים":

http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/061111_What_we_will_destroy.aspx

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רחל פרומן קומלוש  On נובמבר 15, 2011 at 4:50 pm

    כתבה מאלפת אבל כדאי גם לזכור-רבין היה רמטכ"ל ששת הימים והוא בניגוד לעמדת בן גוריון הוביל את המדינה לגבולותיה. רבין לא תמך כלל בחזרה לגבולות 1967.הוא תמך בירושלים מאוחדת ובתוכנית אלון שמשמעותה שמירה על גושי ההתישבות,גבול על הירדן ושליטה בגב ההר.סוגיית רצח רבין לא התבררה.מדינת ישראל חקרה רק את התנהלות השב"כ ובאורח פלא יורם רובין שבדרך כלל לא היה המאבטח של רבין קודם בעקבות כשלונו להיות אחראי על היחידה לאבטחת אישים בשב"כ וכרמי גילון שכבר בעבודת המאסטר שלו חודשים לפני הרצח ידע לספר לנו על רוצח פוטנציאלי של ראש הממשלה סטודנט תימני עם כיפה מהרצליה!!!! נעשה שגריר בדנמרק(מונה על ידי שמעון פרס) ומנכ"ל מרכז פרס לשלום.פרס נתן לשב"כ לחקור את עצמו במשך מספר ימים וכעבור עשרה ימים מינה את וועדת שמגר שתחקור את התנהלות השב"כ-חקירה שלא פתרה את החידות המרכזיות של הרצח פשוט מפני שהוא מעולם לא נחקר.
    לעומת זאת הסכמי אוסלו נוצרו מאחורי גבו של יצחק רבין על ידי אנשי פרס ביילין ורון פונדק ורבין חתם עליהם רק כשהיו עובדה קיימת.ביתו דליה רבין טענה שבשל הפיגועים הרבים אמר אביה שהוא מתכוון להקפיא את התהליך ערב הרצחו.
    ב-1999 פנו לאה דליה ויובל רבין בדרישה לפתוח את תיק הרצח ולחקור אותו-השופט שמגר תמך ראש הממשלה מטעם העבודה אז-אהוד ברק סרב.
    ארועים אלה הוצנעו מאד על ידי התקשורת הישראלית בוודאי באמצעות בעלי עניין. וזאת אכן דוגמה למה שתארת. שמעתי את יוסי שריד בעצרת שדליה רבין לא נטלה בה חלק ותהיתי,איך קורה שהתקשורת לא מזכירה לציבור עד כמה תעב רבין את מפלגת מר"ץ ועד כמה היא תעבה אותו:ולמעוניינים אני מצרפת קישור בו מגרש שריד את רבין באופן מילולי מתפקידו כשר הביטחון ומאשים אותו בקלקול הנוער.כיום הוא מרגיש פטרון על מורשת רבין.
    כך מועלת התקשורת הנוטה לכיוון השמאל במכלול פעולותיה ומעלימה מהציבור עובדות קריטיות ביחס לארועים:

  • רחל פרומן קומלוש  On נובמבר 15, 2011 at 4:52 pm

  • רחל פרומן קומלוש  On נובמבר 15, 2011 at 4:54 pm

  • רחל פרומן קומלוש  On נובמבר 15, 2011 at 4:55 pm

  • רחל פרומן קומלוש  On נובמבר 15, 2011 at 4:55 pm

  • רחל פרומן קומלוש  On נובמבר 15, 2011 at 4:57 pm

  • רחל פרומן קומלוש  On נובמבר 15, 2011 at 5:02 pm

  • רחל פרומן קומלוש  On נובמבר 15, 2011 at 5:04 pm

    תשפטו בעצמכם-האם התקשורת ממלאת את תפקידה?

  • רחל פרומן קומלוש  On נובמבר 15, 2011 at 5:31 pm

  • חני שטרנברג  On נובמבר 16, 2011 at 12:10 pm

    היי רחל,
    כמו שאת בודאי יודעת אני ממש לא תומכת
    בתאוריית הקונספירציה. לפי הבנתי המגמה שלה
    לנקות את הימין מרגשי האשמה שלו ההסתה,
    ויש כנראה גם כמה אנשים בשמאל שתומכים בה.
    בכל מקרה לא מספיק להעלות השערות וספקולציות.
    את זה אפשר לעשות על כל נושא. אם אנשים
    באמת מאמינים בתאוריות האלה שיוכיחו אותם
    בבית משפט.
    בנוגע לתקשורת: יש בהחלט מקום לספר על התופעה הזאת
    של מגזר שלם ונספחים שתומכים בתיאוריה כזאת.
    אני באופן אישי הייתי מאוד מופתעת לגלות
    שיש אנשים שרואים כך את הדברים.
    מה שבטוח זה שהתיאוריות האלה לא עמדו בשום מבחן
    של הוכחה,ולי באופן אישי הן נראות הזויות,
    אבל ספציפית לגבי מה שיאיר לפיד כתב: זה הצד השני של המשוואה שלו לגבי השמאל – התאוריה הזאת לגבי רצח רבין שבאה בעיקר
    מהצד הימני של המפה הפוליטית עם נספחים של שמאל נצי (כמו שהיה בעצם גם רבין עד השינוי).

  • רחל פרומן קומלוש  On דצמבר 2, 2011 at 1:48 pm

    בפייסבוק קיימת קבוצה-רצח רבין תיק לא סגור שתומכת ופועלת לפתיחת תיק הרצח חברים בה:רשות השידור-5 עם רפי רשף-יואב גינאי-אריה אבנרי-עדנה גורן-רינה מצליח-ורד מוסינזון-מתן וילנאי-תנופה חקירות-אורלי וילנאי-נורית שני-המרכז לאתיקה בירושלים-עורכי דין דורון טיקוצקי-שדולת הנשים בישראל-מוזיאון הזכוכית ערד-ישראל למען בעלי חיים-אריק אינשטיין דף מעריצים-מסקלופדיה אנציקלופדיה למיסים-לחיות טוב תנועה חברתית-פורום עסקים חברתיים-פורום אדריכלים-מרכז רפואי וטרינרי באוניברסיטה העברית-המרכז למשכנתאות אוניברסיטת בן-גוריון-מטמונית יד שניה קיבוץ עברון-יד שניה שדה בוקר-פורום עבודה 50 פלוס-המשפט בישראל-בית החולים הוטרינרי בדרום-שיר ישראלי.לפי שעה 494 גופים ואנשים וביניהם גם אני.כולי תקוה שכל אדם הגון בישראל יצטרף לדרישה לחקור את הרצח לאחר שבקשת משפחת רבין בשנת 1999 נדחתה למרות תמיכת השופט שמגר על ידי אהוד ברק-ומכאן מובן למלפגת העבודה דאז היה מה להסתיר.

  • רחל פרומן קומלוש  On דצמבר 2, 2011 at 1:49 pm

    קישור לאתר הקבוצה:
    http://www.facebook.com/groups/169950409760289/

  • רחל פרומן קומלוש  On דצמבר 2, 2011 at 2:00 pm

    מאמר בעיתון הארץ שאינו חשוד בימניות ומאשש את תיאוריית הקונספירציה -מאמר חדש:השמפניה שנשפכה-חובה על כל ישראלי לקרא:http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1557193

  • חני שטרנברג  On דצמבר 3, 2011 at 10:50 am

    תודה רחל'ה על כל התגובות. אין לי התנגדות שתיק הרצח ייפתח מחדש ושיחקרו שוב את מה שקרה אם יש לכך, אכן, סיבות. אחרי הכל כל המידע
    שיש לנו מקורו בתקשורת, ומאחורי הכל עומדים אינטרסים. זה משהו שחשוב תמיד לזכור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: