המקרה המוזר של עירא בן גיאת – בעקבות מלחמת לבנון השנייה

איזה זיכרון קצר יש לנו. רק לפני חמש שנים פרץ הטריומווירט אולמרט – פרץ – חלוץ ביהירות רבה במלחמה שנמשכה ונמשכה,  שנהרגו בה הן חיילים והן אזרחים, העורף ננטש, אנשים הפכו לחסרי בית, חיפשו מקומות מקלט, וחמש שנים אחרי איש כמעט כבר לא זוכר כלום חוץ ממשפחות ההרוגים כמובן (כנראה בגלל זה עלתה לאחרונה ההצעה שאלוהים יזכור אותם), ולכן כשמשפחות חללי צה"ל ארגנו טקס אזכרה בהר אדיר, איש משרי הממשלה או חברי הכנסת שפרצו את המלחמה לא הגיע.

לעירא בן גיאת, חברתי, אמא של סמ"ר יער בן גיאת ז"ל, חייל נח"ל  שנהרג במלחמה בזמן שחיפה על פינוי חבריו הפצועים, לא אכפת שאף אחד משרי הממשלה או חברי הכנסת לא הגיע, אם כי לא היתה מתנגדת שמישהו מהם יבוא לחבק אותה, כי את בנה, יער, היא אומרת, היא כבר לא יכולה לחבק. היא מעדיפה לבחור ביופי הנשקף אליה מהר אדיר, בעצים שהיא כל כך אוהבת, ובחצי הכוס המלאה. "יער העיר אותי" היא אומרת, ומסבירה שיער העיר אותה להבין שהיא בוחרת בחיים, אבל היא מודעת לכך שמדובר בדרך התמודדות לאו דווקא אופיינית, ושאנשים אחרים מתמודדים אחרת. כך קרה שיוסי בן גיאת, אביו של יער, בעלה לשעבר של עירא, נפטר לפני פחות משנה מצער על מותו של יער, ולאחר מכן קרה שנוף, בתם של עירא ויוסי ואחותו של יער, שהמשיכה את דרכו של יער ושירתה כחיילת קרבית, פוטרה ממשרתה כמלצרית אחרי שיצאה לשירות מילואים של שלושה שבועות.  

כי זאת המדינה שאנחנו חיים בה, מדינה שממהרת לשכוח את מי ששילמו מחירים עבור המלחמות שהיא עצמה פורצת בהן, אבל לא שוכחת לאסור נדרים וחרמות כדי למנוע ממי שמבקש למחות בדרך האפקטיבית היחידה העומדת לרשותו כנגד המדיניות שלה, כי כוח, מסתבר, מבין רק כוח, ומחאה של מילים לא מזיזה לאף אחד, כי מילים הן רק מילים הן רק מילים והן חולפות ברוח כמו להקות ציפורים נודדות. 

 

 

 

ראיון של עירא עם ירון דקל 

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=32&entity=748181

 

 חיבור הבגרות של יער

https://hanist.wordpress.com/2008/07/17 

 


סופשבוע בסבך הלבנון

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17558&blogID=251

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוריק קרמר  On יולי 14, 2011 at 12:06 pm

    שמעתי את הראיון ברדיו. מאד מרגש.

  • חני שטרנברג  On יולי 14, 2011 at 3:59 pm

    תודה רבה, יוריק. נכון. זה ראיון
    שעושה לבכות דווקא בגלל הפער בין
    האופטימיות לבין העצב.

  • אזרח.  On יולי 14, 2011 at 10:16 pm

    גם אני שמעתי את הראיון ברדיו. האימא היא אישה מדהימה.חבל שהחברה והמוסדות אינם מוקירים את ההקרבה שהקריבה המשפחה. לצערי יש משפחות רבות כמותה ובמצבה .
    ו… כח מבין רק כח.(במיוחד אם זה כח פוליטי וכלכלי )
    מחאה של מילים לא משיגה הרבה.

  • חני שטרנברג  On יולי 15, 2011 at 2:44 pm

    תודה רבה, אזרח. אמסור לעירא את תגובתך. בלי קשר להיותה של נוף
    אחות שכולה מקומם שמפטרים אדם כי עשה מילואים, וגם בעניין זה, לצערי היא לא היחידה, ובעצם נגד זה היא התקוממה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: