הזמנה לטקס הלווייה – סיפור חדש לכבוד שבוע הספר

זה כבר זמן מה שאני חושבת שהגיע הזמן לגנוז את הקונספט. את קונספט ספר השירה הכוונה, כלומר השירה הארוזה בספר. יכול מאוד להיות שהגיע הזמן לערוך לו טקס הלווייה. זאת תוכל להיות הלווייה רבת משתתפים. ישתתפו בה בראש וראשונה המשוררים. הם יהיו נושאי הארונות כלומר הספרים, ויילכו בשורה ארוכה וקודרת עם כל הספרים שלהם, שהם לא הצליחו למכור אחרי שמימנו בעצמם את הוצאתם לאור. בחשבון תמיד הייתי גרועה, אבל אפשר להבין שמדובר בסכומים לא קטנים. מכאן שמדובר בארונות יקרים, אלא שיש כאן בכל זאת איזשהו מימד חסכוני, כי הארונות עצמם הם גם הנפטרים. להלווייה יוזמנו כמובן גם בני המשפחה של המשוררים. אלה שסובלים שוב ושוב מהיעלמויותיהם החוזרות ונשנות לצורך בניית הארונות, כי אלה לא ארונות שפשוט לבנות. אלה ארונות שעשויים ממילים, ולא פשוט לבנות ארונות ממילים. זאת עבודה שמצריכה זמן, כי המילים הראשונות הן לא תמיד האחרונות. צריך לחזור ולקרוא ולתקן ולהשמיט ולהוסיף, ואלה דברים שלוקחים את הזמן שלהם. אחר כך צריך לחכות כדי לראות אם המילים מחזיקות מעמד, ואם כן האם אפשר לבנות מהן מדפים, כי הארונות עשויים מדפים מדפים. הטקס עצמו לא אמור להיות בעייתי. המשוררים בעצמם יאמרו את הקדיש תוך כדי הורדת הארונות לבורות שבאדמה. את הבורות יוכלו לכרות בני המשפחה. לפחות בני המשפחה שלי, נראה לי, יעשו את זה די בשמחה.  הבעייה היחידה היא שהמילים של הקדיש יהיו בתוך הארונות, ויש משוררים שלא זוכרים בעל פה את כל המילים שכתבו,  אבל בעצם זאת לא בעייה, כי המשוררים יכתבו ברצון מילים חדשות למדפים חדשים, שאפשר יהייה ליצור מהם ארונות חדשים. בעניין הזה באמת לא צריך לדאוג, ומכאן שגם לא צריך לדאוג שמא לא יתקיימו טקסי הלווייה נוספים. יתקיימו גם יתקיימו. כל טקס יתקיים במועדו. מה שנותר עכשיו, בעצם, זה רק לבחור את בית הקברות.

                                                                                                    

                                                                       ***

בהשראת הפוסט הקודם כאן :

https://hanist.wordpress.com/2011/06/16//

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועם לסטר  On יוני 20, 2011 at 6:21 am

    משעשע. ובעיקר זה מצביע על הפער (ואולי מוטב לומר: על הניגוד המוחלט) שבין המשוררים לבין חגיגת הקניות בשווקים.

  • חני שטרנברג  On יוני 20, 2011 at 8:15 am

    תודה רבה עידן ונועם.
    כן, נועם, בדיוק מהמקום הזה כתבתי.
    מהפער ומהניגוד המוחלט הזה. לכן גם
    החלטתי לא לקחת השנה חלק בחגיגות.
    פשוט אין מה לחגוג, ושבוע אחד בשנה
    הוא סוג של עלה תאנה שלא מצליח להשכיח
    את שאר השנה. משוררים שמשתפים איתו פעולה
    הם, לעניות דעתי, אנשים לא חכמים שלא
    מבינים איפה הם חיים, ורואים רק את עצמם.

    • יובל גלעד  On יוני 20, 2011 at 9:08 am

      הי חני
      סיפור מצחיק, לא סתם קראתי לספרי "בית קברות לשירים"…
      אהבתי את הקטע לגבי חוסר הבעיה בדבר מילות שירי הקדיש, כי המשוררים ישמחו לכתוב עוד שירים…
      אכן, עם נדכא ונרקיסיסטי אנחנו, אבל גם עם חשוב וחיוני לעולם
      שהקיא אותנו כמו פיצה מקולקלת.

  • שוֹעִי  On יוני 20, 2011 at 9:19 am

    חני יקרה, לצערי עברתי מספיק תהפוכות וגלגולים בכדי שתפישתי
    את השירה תהיה מאוד לא רומנטית. אפילו איני אוהב את המלה
    משורר היונקת בעיניי, לא רק מן השירה אלא גם מן השררה.
    רוב המשוררים, בעיניי, כמו רוב האמנים, מקומם לכתחילה אינו
    בתרבות הפופלרית ובזרם המרכזי, אלא קצת מכוסים וקצת בצד,
    חצר אחורית ממלמלת. הסיפיות שלהם מאפשרת להם לערוך ניסויים
    חדשים בשפה, להרחיב את גבולותיה, ואת המבעים המילוליים
    האפשריים. שירה היא חוויה והרפתקאה של ההכרה, המבקשת להתנגן
    דרך השפה. צר לי על הכותבים שירה "מטעם" או "למען", ועוד
    יותר צר לי על מי שכותב כדי ששיריו יהיו דומים מאוד לשירה
    שבנמצא. ובכל זאת, מצב השירה היום טוב לאין-ערוך מכפי שהיה
    לפני כ-15 שנה. גם משום כתבי העת החדשים, גם משום הופעתה
    של הוצאת "קשב לשירה" ששינתה מאוד את הדפוסים הקיימים. אני
    חושב שאחת הבעיות בתחום השירה היא שאנשים כותבים שירה הרבה
    יותר מאשר קוראים שירה. וכתמיד,רק מעטים פורצים דרכים חדשות.
    מות השירה? רחוק מכך. מות ספר השירה? אני לא בטוח. אני חושב
    כי יוצאים לא מעט ספרים. ובכל מקרה, האינטרנט אף הוא מהווה
    אלטרנטיבה נאותה.

  • חני שטרנברג  On יוני 20, 2011 at 10:39 am

    הי יובל,
    "בית קברות" לגמרי, וגם פיצה מקולקלת
    נשמע לי מתאים 🙂 מקווה שאתה צודק גם
    בקשר ל"חשוב וחיוני" כי דווקא את האמונה
    הזאת אני נוטה לאבד די בקלות…

  • חני שטרנברג  On יוני 20, 2011 at 11:20 am

    שועי יקר,
    תודה רבה, החצר האחורית הממלמלת מוצאת חן בעיניי
    מאוד , אבל אחת הבעיות העיקריות היא
    שהמשוררים רוצים שישמעו את המלמולים
    שלהם, וספרי שירה הופכים להיות פורמטים
    בעייתיים בעידן אינטרנטי – מהיר.
    המסקנה שלי: צריך לנסות לעשות את המיטב
    בתנאים הקיימים, רק שלפעמים זה קשה,
    בעיקר נוכח החגיגות, ואז עדיף לצחוק
    מאשר לבכות 🙂

  • שוֹעִי  On יוני 21, 2011 at 2:31 pm

    חני יקרה,
    הכל כנראה תלוי בתקוות ושאיפות ומינונם. אני מאמין שהשירה
    תישאר; שירה היתה ברוב המקרים אמנות שתבעה ממקיימיה חיים
    די נידחים. אני לא בטוח למשל האם ביאליק או אלתרמן היו
    זוכים לאותו מעמד לו זכו בשעתו לולא היה מדובר בעת בה קמה
    מחדש התרבות העברית ומוסדות התנועה הציונית נזקקו לה; זך
    וגם אבידן עוד נהנו מהשפעתם המתמשכת של קודמיהם ובעיקר
    מן המרד בקודמיהם; אחר כך עוד רכבו על הגל: וולך, ויזלטיר,
    הורביץ ורביקוביץ' (בשוליים). אבל משוררים בודדים בלבד זכו לאיזו
    תהלה והכרת כבוד (קהל ער) מאז.

  • חני שטרנברג  On יוני 21, 2011 at 5:00 pm

    שועי יקר,
    זה נכון. יש ירידה כללית במעמדה של השירה,
    והדבר קשור כנראה גם לצניחתן של האידיאולוגיות
    ופריחת הקפיטאליזם הציני, שבו כל דבר נמדד
    רק לפי ערכו הכספי.
    לשירה אפילו בשנות פריחתה לא היה ערך כספי,
    ומצד שני החברה ואמצעי התקשורת הפכו יותר
    פלוראליסטים, כך שאולי היום קשה יותר לחסום
    את דרכם של אנשים, וזה דווקא ייתרון.
    ועדיין השירה נשארת, כי תודה לאל היא לא
    זקוקה לשומדבר מלבד כישרון והשראה…:)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: