פִּתְאוֹם עוֹלִים בִּי גַּעְגּוּעִים לְפוּרִים אֶחָד

פִּתְאוֹם עוֹלִים בִּי גַּעְגּוּעִים לְפוּרִים אֶחָד

שֶׁבּוֹ לָבַשְׁתִּי אֶת תַּחְפֹּשֶׂת הָרַקְדָנִית הַסְּפָרַדִּיָּה

שֶׁשָּׁלְחָה לָנוּ דּוֹדָה מַלְכָּה מִתֵּל אָבִיב.

וּלְנַעֲרָה, שְׁכֵנָה, שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ כִּי גֶּשֶׁם יָרַד,

כְּדֵי שֶׁנַּעֲלֵי הַבָּלֶט הַדַּקּוֹת שֶׁלִּי לֹא יֵרָטְבוּ.

וּלְאָחִיהָ

יֶלֶד שֶׁאָהַבְתִּי כְּשֶׁהָיִיתִי בַּגַּנּוֹן.

לְיָמִים נֶהֱרַג בִּלְבָנוֹן.

 

מתוך עכשיו הזמן לומר אמת, עמ' 8, הוצאת גוונים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On מרץ 21, 2011 at 3:26 pm

    חני יקרה,
    תודה על השיר היפה, שכדרכו אני מוצא בו קרבה גדולה להתבוננותם של משוררי ההאיקו והטאנאקה. נשאלת השאלה, האם פורים, המוציא את הילד משגרת הימים והזהוּת, אוצר בקירבו זכרונות מסוימים מפני מיוחדותו של היום (כלומר, ישנם זכרונות ראשיתיים הקשורים בפורים), או שמא אלו ריבוי תצלומי פּוּרים באלבומים (המבט בדיעבד אחורה אל ננבכי הזיכרון) המשיאים אותנו לכך?

  • Dhyan  On מרץ 21, 2011 at 8:40 pm

    יפייפה.

  • חני שטרנברג  On מרץ 22, 2011 at 12:38 pm

    שועי יקר,
    שאלה יפה שאלת. ספציפית לגבי השיר הזה – צילום מהתחפושת הזאת אין לי, ועד כמה שאני זוכרת השיר עלה בעקבות ההיזכרות במעשה של אותה נערה שמפרספקטיבה של זמן נגע מאוד ללבי, אפילו יותר מאשר בזמן שארע, ואז נזכרתי גם בטרגדייה הגדולה שקרתה למשפחתה, אבל כיוון שיש לי עוד זכרונות מפורים נוספים נראה לי שזאת ההתחפשות – היציאה מהשגרה – שגם גורמת לאירועים מיוחדים לקרות וגם חורטת אותם בזיכרון.

  • חני שטרנברג  On מרץ 22, 2011 at 12:39 pm

    תודה רבה דהיאן, ותתחדש על התמונה, מאוד יפה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: