על קוקורו מאת נאטסומה סוסקי

"תמיד קראתי לו "סנסיי" . לכן גם כאן אכתוב פשוט "סנסיי", ולא את שמו האמיתי. אני נוהג כך לא רק משום רצוני להיות זהיר כלפי הציבור, אלא גם מפני שאני מוצא זאת לטבעי יותר. כל אימת שאני שב ונזכר בו, מייד רוצה אני לומר "סנסיי". וכך, כשעטי בידי, איני יכול לכתוב על אודותיו אלא כך".

 במילים אלה מתחיל הרומן קוקורו שכתב בשנת 1914 הסופר היפני נאטסומה סוסקי. (הרומן ראה אור בארץ בשנת 1983 בהוצאת "כתר". תרגם וכתב את ההקדמה – יעקב רז. ) פירוש המילה סנסיי עפ'י ההקדמה הוא מורי ורבי, ופירוש המילה קוקורו הוא לב הדברים. עניינו של הרומן הוא הידידות הנרקמת בין סטודנט יפני צעיר לבין סנסיי – אדם מבוגר  המשמש לו מעין מורה רוחני. אותו סנסיי נוצר בחובו סוד מימי צעירותו – סוד  הקשור לידידות שלו עם צעיר אחר בן גילו המכונה ברומן K, או נכון יותר לבגידה שבגד בחברו. סנסיי עצמו נבגד קודם לכן על ידי דודו ודודתו  אחרי מות הוריו, אבל הידיעה שגם הוא נבגד לא ממעיטה מהאשמה שהוא חש כלפי חברו הגורמת לו להסתגר ולהתבודד. בחלקו האחרון של הרומן הוא מגלה לידידו הצעיר את סודו.

 למרות שהרומן ראה אור בארץ בשנת 1983 לא אגלה את סופו.  ארמוז רק  שהוא  מזכיר את סופו של סוסקי  עצמו שנולד בטוקיו ב- 1867 והתאבד ב- 1916. את קוקורו כתב שנתיים לפני מותו ושנתיים אחרי מותו של הקיסר מייג'י .  בספר משתמש סוסקי במילה "ג'ונשי" שפירושה "ללכת אחרי האדון אל המוות" – תופעה מוכרת בתרבות היפנית.

הספר הזה הוא מופת של כתיבה מרוכזת בהירה וצלולה כמו שרק סופרים גדולים, לא משנה מאיזו ארץ ובאיזו שפה, יודעים לכתוב. הוא גם מוכיח  שאדם הוא אדם לא משנה באיזו מדינה נולד באיזו תרבות ובאיזה זמן.

 הנה קטע שבו מספר סנסיי לידידו הצעיר על הפעם הראשונה שבה חש אשמה כלפי חברו אחרי שבגד בו, והוא מוכיח שכתיבה טובה לא מתיישנת, ולכן, בעצם, רק הזמן העובר יכול לגלות מהי באמת כתיבה טובה:

 "חזרתי הביתה. כרגיל, נכנסתי לחדרו של K כדי להגיע לחדרי. ואז חשתי אשמה לראשונה. הוא ישב, כמובן, ליד שולחנו וקרא. כתמיד. הרים עיניו אליי. אך הפעם לא ברך אותי כרגיל בברכת "כבר חזרת?" שלו. הוא שאל: "האם אתה חש יותר טוב עכשיו? האם הלכת לרופא?" לפתע רציתי לכרוע ברך לפניו ולבקש את סליחתו. נשטפתי בעוצמת רגשות. אני חושב שאילו היינו K ואני לבדנו במרכז ישימון, הייתי מציית לפקודת מצפוני. אך היו בבית אנשים נוספים. טבעי האמיתי פסק לפעול באותו רגע. להוותי לעולם לא קם עוד לתחייה."

 נזכרתי בספר הנפלא הזה היום בעקבות רעש האדמה ביפן. נכון לעכשיו, כך קראתי ברשת, מדובר על יותר מאלף הרוגים.  לבי עם היפנים ביום אסונם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רחל פרומן קומלוש  On מרץ 12, 2011 at 3:07 pm

    פוסט מעניין וההקשר עצוב. הודיעו שכנראה כפר בן 10000 תושבים נסחף על יושביו לים,נקוה שימצאו ניצולים.

  • יובל גלעד  On מרץ 12, 2011 at 4:47 pm

    אקח מאימי – יש לה הספר, לא קראתי אבל סקרנת אותי, מה גם שאני מת על אמנים מתאבדים… זה מעיד על איכות בדרל כלל…

  • חני שטרנברג  On מרץ 12, 2011 at 6:02 pm

    היי יובל,
    כן…זה ספר שיש כנראה לאמהות…:)
    והייתי מוסיפה גם משוגעים – מתאבדים ומשוגעים זה תו תקן איכותי ביותר בספרות 🙂

  • hanist  On מרץ 20, 2011 at 7:32 pm

    תודה, אחותי, על התגובה. ראיתי אותה באיחור. הגיעה משום מה לספאם.
    מקווה יחד איתך.

  • אלכס  On אוקטובר 4, 2015 at 9:52 pm

    ספר מדהים סיימתי לקרוא אותו בדיוק עכשיו ורשימת ספר עלילה הכי אהוב עליי עד היום מדהים פשוט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: