עידן לוי, לזכרו

עידן לוי היה תלמיד שלי. לימדתי אותו ערבית בכיתה ז'  ובכתה ט'. בכתה ז' לימדתי אותו שעה אחת מתוך שלוש. כאשר היצעתי לתלמידים שיעורי חיזוק בספרייה עידן הופיע עם חברו אמרי.  אני לא זוכרת כמה פעמים נפגשנו בספרייה, אבל אני זוכרת את רצונו העז ללמוד ולהצליח, ובעיקר אני זוכרת את עדינותו ואת טוב ליבו. עידן היה מסוג הנערים שאינם משיבים מלחמה למי שפוגע בהם, לכן נגע כל כך לליבי.

כשראיתי אתמול את תמונתו בטלוויזייה לא האמנתי שמדובר בו. שהוא הנער מקיסרייה שנפטר משפעת. בשנה שעברה לימדתי אותו בכיתה ט' בהקבצה מוגברת. הוא גבה מאוד מאז שהיה בכיתה ז', סיפר שהוא משחק כדורסל. הוא ישב בסוף טור ג' בקרבת חבריו. לפעמים הם פטפטו וצחקו. לי זה לא הפריע. בעיקר לא הפריע לי כשהוא פטפט וצחק, להיפך, שמחתי על שנפתח.  הוא המשיך להתעניין בשפה והצליח בלימודיו. כשהצליח שמח בדרכו השקטה, והשמחה שלו שמחה גם אותי.     

עידן היקר, לימדתי אותך רק שנתיים, אבל לא שכחתי ואני מקווה גם לא לשכוח כמה מיוחד, עדין וטוב לב היית. העולם זכה בך, ועכשיו איבד אותך. אני בוכה עליך, תלמידי היקר, עידן. 

עוד על עידן אפשר לקרוא כאן:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4008982,00.html

 

Comments are closed, but you can leave a trackback: Trackback URL.
%d בלוגרים אהבו את זה: