הרהורים על הכרה והתייחסות, עצים וגם פסואה

בזן בודהיזם נשאלים מאסטרים שונים מהו זן. אחד מהם עונה: "זה עץ גבוה וזה עץ נמוך". זו התבוננות בעולם מעמדה לא שיפוטית, לא דואלית. עץ גבוה ועץ נמוך – שניהם זן. האחד אינו עדיף על השני. שניהם עצים. לפי עמדה זאת יכולים שירים של משוררים שונים או סיפורים ורומנים של סופרים שונים לעמוד זה לצד זה כמו שעצים שונים עומדים בתוך יער, ואין צורך לקבוע למי מהם ייתרון על מי. 

רוב הסופרים והמשוררים אינם מאסטרי זן, והם צמאים להכרה ולהתייחסות כמו שעצים צמאים למים, נעלבים כשאינם מקבלים אותן, ואפילו כשמקבלים דומה שלעולם לא די להם. זה אותו מקום שממנו גם יוצרים. 

טוב להכיר בכך, אבל גם לזכור שאף מבקר ספרותי או חוקר אקדמי אינו שופט בבית דין גבוה לצדק, שחובה על מישהי או מישהו לקבל את שיפוטו או לחילופין את חוסר התייחסותו. ההיסטוריה מלאה יוצרים משובחים שלא קיבלו הכרה והתייחסות בתקופתם וכאלה שקיבלו ונשכחו. 

ניתן גם להשפיע בדיעבד. להתייחס ליוצרות וליוצרים שכבר אינם איתנו, אם אנחנו חשים שראוי שקולן קולם יישמע יותר משנשמע בעבר. מי שמשנה את העבר יכול לשנות גם את העתיד, ממש כמו חוני המעגל שנטע בזקנתו עצים למען הדורות הבאים כשהוא ער לאלה שאחרים נטעו עבורו בעבר. 

גם המשורר הפורטוגלי פרננדו פסואה, שכתב תחת הטרונימים שונים, ושרוב כתביו התגלו רק אחרי מותו – נדרש לשאלת עתידו. בשיר חנות הטבק מאת ההטרונים אלוורו דה קמפוס, הוא מהרהר:  

 …

 "מה אני יודע אודות מה שאהייה, אני שאינני יודע מה אני?

להיות מה שאני חושב? אבל אני חושב שאני דברים רבים

כל כך!

וישנם רבים כל כך שחושבים שהם אותו הדבר, עד שלא יכולים

להיות רבים כל כך!

גאון? ברגע הזה

מאה אלף מוחות חושבים את עצמם בחלומם לגאונים כמוני,

וההיסטוריה לא תסמן – מי יודע? – ולו אחד מהם,

ומכל הכיבושים העתידיים לא תיוותר אלא לשלשת."

 …

 "להאמין בעצמי? לא, ולא בשום דבר.

ישפוך הטבע על ראשי הבוער

את שמשו, את גשמו, את הרוח הפוגשת את שערי,

וכל היתר שיבוא אם יבוא, או אם יהייה עליו לבוא, או שלא יבוא.

עבדי לב של הכוכבים.

אנו כובשים את העולם כולו לפני שאנו קמים מן המיטה,

אבל אנו מתעוררים והוא עמום,

אנו קמים והוא זר,

אנו יוצאים מהמיטה והוא הארץ כולה,

וכן מערכת השמש ושביל החלב והחלל הלא מוגדר".

 ….

 המשורר ממשיך להרהר מיני הרהורים מטפיזיים בין השאר על מותו של בעל חנות הטבק אותו הוא רואה מבעד לחלון, על מותו שלו, מות שיריו, מות השפה בה נכתבו השירים ואפילו על מותו של כדור  הארץ כולו, עד שהוא מזהה את הגבר שזה עתה יוצא מחנות הטבק "זהו אסטבש ללא מטפיזיקה"  וגם הגבר "כמו מתוך חוש אלוהי" פונה לאחור ורואה אותו 

 "הוא הניד אליי בראשו לשלום, צעקתי לעברו

שלום אסטבש! והיקום

השתחזר לי ללא כל אידיאל או תקווה,

ובעליה של חנות הטבק חייך".

 השיר מסתיים בחיוך שעולה בעקבות המפגש האנושי הפשוט. המפגש שנאמרות בו רק שתי מילים "שלום אסטבש" הוא זה המשיב את היקום.

 וההרהורים המטפיזיים? ברגעי החסד שבהם הלב מתמלא אחווה אנושית, הם מאבדים מחשיבותם, נעלמים  

 —

 הציטוטים לקוחים מתוך הספר חנות הטבק, הוצאת רימונים. תרגום: יורם מלצר.   

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On דצמבר 13, 2010 at 9:15 am

    חני יקרה,
    בחיי, פעם על המשפט "אסטבש ללא מטפיסיקה" ("כאשר הוא עוד הונח בתרגומם של סערי/ברונובסקי/ריש שקדמו לתרגום זה של מלצר)חשבתי לכתוב סיפור קצר שלם.
    אגב, באחד הפרגמנטים בספר האי-נחת כותב ההטרונים ברנרדו סוארש (פסואה, כמובן) על התאבדותו של בעל חנות הטבק או של אחד העובדים. אפשר שצריך להבין את כל הפואמה הזאת (זהו שיר ארוך מאוד) מתוך הפסקה הזאת של פסואה ב"ספר האי נחת". אלוורו די קמפוש שב ועוסק בשאלות של קיוּם, מהותו, האכזה מן הקיוּם, הזמן הנוקף וחולף. דומה לעתים כאילו השירה מרחיקה מן ההתאבדות לדידו (שלא למשל, כמו הפילוסופיה– וראי ספרו הקצר של הברון די טויבה (שוב, פסואה עצמו) החותם את האסופה שתרגם יורם מלצר ממנה צטטת.

  • חני שטרנברג  On דצמבר 13, 2010 at 1:42 pm

    תודה רבה שועי יקר על תגובתך המרגשת. מעניין מאוד שפסואה מתייחס לבעל חנות הטבק גם ב"ספר האי נחת" – זה באמת מתקשר. ממש מדהים איך שנינו נתפשנו לאותן מילים באותו שיר – זה אומר לי הרבה, והתגובות לפוסט הזה (היו תגובות מעניינות ב"בננות") מעוררות בי הרבה מחשבות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: