הכרמל, נוף מולדתי

נוף מולדתי הוא הכרמל. נולדתי בחיפה על מורדותיו הצפוניים על שפת ואדי. עכשיו אני מתגוררת בזכרון יעקב על מורדותיו הדרומיים גם על שפת ואדי. כשהיגעתי בפעם הראשונה לבית שבו אני מתגוררת הוא היה רק שלד. אפילו לא נכנסתי אליו. עמדתי על שפת הואדי וידעתי: היגעתי הבייתה, כי שוב עמדתי על מורדות הכרמל על שפת ואדי.

4,000,000 עצים נשרפו עד עתה באסון השריפה בכרמל. אני רוצה לספר על עץ אחד –  עץ הברוש שלי. כשעברנו לגור בזכרון רצינו שהגינה שלנו תהייה פתוחה לנוף של  הואדי שבקצהו רואים את הים, לנוף של השמורה. החברה שפיתחה את האיזור נטעה עצים למרגלות המגרשים ולמרגלות  המגרש שלנו ניטע עץ ברוש. הוא היה עדיין צעיר מאוד – שתיל רך. אישי תהה אם לא כדאי לעקור אותו כדי שלא יסתיר לנו את הנוף, ואני התנגדתי באופן נחרץ. היה לי ברור שלא עוקרים עץ מהאדמה שבה כבר היכה שורש, בטח לא מסיבה כזאת, כי לעץ, משניטע, חיים משלו וזכות להישאר במקומו. אישי קיבל את דעתי והעץ נשאר, ומאז נפשי נקשרה בנפשו של הברוש, ואני רוחשת לו אהבה מיוחדת. הבוקר, למחרת פרוץ השריפה בכרמל, יצאתי למרפסת והסתכלתי עליו. הוא היה במקומו –  גבוה וירוק וחזק. על צמרתו עמדה ציפור. הסתכלתי גם בשמורה – גם היא היתה  במקומה – ירוקה, מין ירוק חום כזה – ירוק של שנה שחונה. ניסיתי לדמיין איך הייתי מרגישה אילו עלו פתאום באש לנגד עיניי – העץ, השמורה. אילו הירוק היה הופך לשחור. הצמחים הם אלמים. אין להם פה לצעוק "הצילו" או להאשים בפשעים או במחדלים. הם נשרפים בשקט כפי שחיו, ודווקא בגלל אלמותם אני כל כך אוהבת אותם.

                                                                 *

  "ערפו את ראשו, ערפו את ראשה" צעקה מלכת הלבבות בעליסה בארץ הפלאות בכל פעם שמישהו או מישהי  עשו משהו שלא מצא חן בעיניה. גם בארץ הפלאות שלנו מרובות הקריאות האלה בעיקר כשמתרחשים אסונות. איך אמרה לי הבת שלי הבוקר? לא מדובר בראש זה או אחר שצריך לערוף – מדובר בהתנהלות מערכתית כושלת, אותה התנהלות שבגללה מחסני הצבא היו ריקים במלחמת לבנון השנייה – התנהלות כוחנית אגואיסטית – מופרטת – שאינה רואה את טובתם של האדמה החי הצומח ובני האדם, אלא את טובתם של בעלי הכוח הפוליטי והכלכלי.

לראשונה בתולדותיה מדינת ישראל הרואה את עצמה כמאצ'ו השכונתי הודתה בחולשתה, בחוסר האונים שלה, וביקשה עזרה מאומות העולם, גם מאלה  שבדרך כלל אינן נחשבות בעיניה, שהיא רואה עצמה טובה וחזקה מהן.  בחנוכה ההיסטורית קרה לנו נס: פך אחד של שמן הספיק לשמונה ימים  וניצחנו את היוונים – בחנוכה תשע"א שריפה שניתן אולי היה לכבות ביום אחד עלולה להימשך שמונה ימים והיוונים באו לסייע לנו לכבות אותה.

איך אמר לי היום אישי? הבעייה של העם הזה היא שהוא מצפה לנסים – אני לא רוצה נסים, אני רק רוצה שאנשים יעשו את העבודה שלהם כמו שצריך.

                                                                    *

 אתמול, ביום שבו פרצה השריפה בכרמל, חגגנו בבית הספר שבו אני מלמדת – בית הספר המשותף חוף כרמל   –  את חנוכה. התמזל מזלי ללמד בבית הספר הזה. אני חברה בו בצוות מיוחד – צוות המורות לערבית. בשנים האחרונות קלטנו שתי מורות ערביות. אתמול, כשחגגנו את חנוכה – התקיימה בבית הספר תחרות כשרונות צעירים. תלמידים הופיעו בשירה נגינה וריקוד. חבריהם בקהל הריעו להם בתשואות ממושכות.  חברי מועצת התלמידים ברכו. ייחדו לכל נר  ברכה – ברכה לאהבה, להתגשמות חלומות, ועוד. על ידי ישבה חברתי לצוות – המורה הערבייה. לפני שהתחרות התחילה היתה נרגשת, כי היתה זאת הפעם הראשונה, שבה, כך סיפרה לי, היא עומדת לצפות בהדלקת נרות. כשיצאנו סיפרתי לה איך נעשית הדלקת הנרות בבתים – היא לא ידעה. גם אני לא ידעתי שעיד אלאדח'ה – חג הקורבן  של המוסלמים מבוסס אמנם על סיפור עקידת יצחק, אלא שעל פי הקוראן איבראהים לא עקד באמת את יצחק, אלא רק חלם חלום שבו אללה ציווה עליו לשחוט את בנו ולבסוף המיר את הבן בכבש – הכבש אותו שוחטים בחג. מה יש להגיד, מיתולוגייה לא פשוטה בכלל יש לנו ולבני דודינו.  דיברנו על ריבוי החגים היהודיים לעומת מיעוט החגים של המוסלמים – רק שניים – עיד אלאדח'ה  ועיד אלפטר – החג הנחגג בתום צום הרמאדאן. אמרתי לה שאנחנו יכולים להלוות להם כמה, והיא צחקה, ואחר כך סיפרתי לה על הרצון שלי שקיים כבר הרבה זמן לפעול למען קירוב לבבות. חשבנו שאולי נוכל לעשות משהו שתינו, יחד. כשיצאנו מהתחרות שהתקיימה באולם הספורט השריפה כבר התחילה, אבל עדיין לא התייחסנו אליה. היתה עוד שעה נוספת שבה החלפתי מקום של מחנכת – ערכתי לתלמידים חידון על חנוכה וחילקתי סופגניות, וכשיצאנו היה כבר ענן עשן ענק בשמיים, והתברר שההסעות מאחרות ושהתלמידים מבית אורן לא חוזרים הבייתה אלא מפונים למרכז מירב שבכרם מהר"ל. לא יודעת איך החלק האחרון של הפוסט מתקשר לשני החלקים הקודמים.  אולי מכיוון האור, האש, לא זאת הניצתת  מתוך זדון או מתוך רשלנות ושאין די מטוסים וחומרי כיבוי כדי לכבותה, אלא זאת  הקיימת בתוך כל אדם וחיה ובבטן האדמה המצמיחה עצים ופרחים – האדמה הטובה.    

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • benziv  On דצמבר 4, 2010 at 7:18 am

    אהבתי את מה שכתבת, איך שכתבת, הנושאים שעליהם את מדברת.
    מאחלת לעמנו:
    מינימום שריפות ומקסימום יכולת לבקש עזרה כשצריך,
    הרבה שמחוות,
    ואיחוד לבבות.

  • חני שטרנברג  On דצמבר 4, 2010 at 1:54 pm

    תודה לך על התגובה, אמן על הברכות. אפשר להוסיף גם איחול ליתר אכפתיות של הממשלה לגבי האזרחים וכרגע בעיקר לשיפור שירותי הכבאות.

  • שוֹעִי  On דצמבר 4, 2010 at 4:34 pm

    חני יקרה,
    אני בימים האחרונים לא על יד אינטרנט וגם כעת קצת מקצר.
    השריפה הזאת עצובה מאוד; ובעיקר תדירות השריפות בחודשים האחרונים ברמת הגולן ובצפון, המעלה באש את המקומות היפים ביותר אולי, בצפון הארץ.
    ובאשר לחגים אסלאמיים, אני בעד לחגוג יהודים ומוסלמים חג אחד משותף בשנה, נניח עיד אלאדחאא' (חג הקורבן) לזכר העקידה (לא אותו נעקד, ובכל זאת). הדברים חשובים גם מבחינת רוב (מדינה יהודית) המכירה הלכה למעשה בתרבותו ובדתו של המיעוט, בבחינת פתח ליצירת תרבות משותפת.

  • חני שטרנברג  On דצמבר 4, 2010 at 8:53 pm

    שועי יקר,

    איזה רעיון נהדר. מאוד מוצא חן בעיניי. החג הזה נראה לי מתאים בגלל הסיפור המשותף. הזכרת לי שפעם למדתי טאי צ'י בסן פרנסיסקו בכנסייה שנקראה יוניטריין צ'רץ' – כנסייה שמכירה בשלושת הדתות המונותיאיסטיות. אין ספק שעדיף למצוא את המחבר במקום את המפריד, וזאת, אכן, יכולה להיות מחווה יפה מאוד ומקרבת. אני לגמרי בעד.

  • רחל פרומן קומלוש  On דצמבר 29, 2010 at 9:00 am

    פוסט נהדר,בא מן הלב ומגיע אל הלב.יש בו יופי,מקוריות,נקודות מבט חדשות ומרתקות.

  • חני שטרנברג  On דצמבר 29, 2010 at 9:32 pm

    תודה רבה על התגובה היפה, שמחה שאהבת 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: