מה חושב ומרגיש טייס בלקהוק שמרחף מעל ספינה אזרחית? יומן מסע – יונתן שפירא

את הטקסט הבא – יומן המסע של יונתן שפירא – שלחה פרופסור נורית פלד אלחנן לירון דקל . אליי שלחה אותו חברתי רויטל סלע, והוא מצא מסילות אל ליבי. 

דברים בשם אומרם:

                                                    יומן מסע- יונתן שפירא

  

הכיוון הוא 120. עוד 200 מייל לנמל בקפריסין והטייס האוטומטי בסירה, שאמור לשמור על הכיוון- מסרב לעבוד ומשאיר לי את העבודה האינסופית של שמירת כיוון בים הגלי בלי סימן יבשה מאופק אל אופק.  בעוד חצי שעה, איתמר, אחי הסרבן, יחליף אותי על ההגה, אחריו במשמרת ברוס ואז גלין. אם הכל ילך כשורה, נגיע לפמגוסטה בצהרי שבת ושם נאסוף את שאר הנוסעים, שיחד איתנו, עד כמה שזה אולי נשמע מוזר, ינסו לשבור את המצור על עזה.

כבר כמה שבועות שאנחנו עושים דרכנו מזרחה, מהאי היווני בו נקנתה היכטה, מצפון לפלופונז דרך התעלה הקורינטית, איי הציקלגים ועוד. כבר חווינו כמעט את כל סוגי התקלות שבספר; נכבו והתלהטו לנו המנועים, התנתק ההגה במפתיע, העוגן נתקע, נקרע המפרש, סערה ועוד. מה שעדיין לא חווינו זה את סגולותיו, נפלאותיו ונחת זרועו של צה״ל, למי ששכח, הצבא הכי מוסרי בעולם.

עדיין לא התנגשו בנו סירות המלחמה, עדיין לא הורידו עלינו חיילי קומנדו ממסוקים ועדיין לא ירו בנו הצלפים. האתגרים האלה עוד לפנינו ואותם נחווה יחד עם הנוסעים, ביניהם ניצולי שואה, אב שכול ועוד.

הרוח הדרום מערבית מתחזקת מעט והמצפן מתנדנד בין 120 ל130. אני מציץ בGPS ורואה שאני בסחיפה קלה שמאלה. נו, אם הטייס האוטומטי היה עובד הייתי יכול פשוט לשבת, להסתכל בגלים ולכתוב בנחת.

 

לפני 7 שנים בערב ראש השנה פרסמנו את מה שנקרא בתקשורת מכתב הטייסים. באותה הצהרה הודענו קבל עם ועדה (כן, לבשנו סרבלים והתראיינו בעיתונות ובטלוויזיה) שאנחנו מסרבים לקחת חלק בפשעי הכיבוש.

10 ימים לאחר מכן, בערב יום כיפור, זומנתי לשיחה אצל מפקד חיל האוויר. לאחר שהוא פירט בפני את תורת הגזע שלו (בצורת סולם שווי הדם, מהישראלים שבמעלהו ועד לפלסטינים שבתחתיתו) הוא הודיע לי שאני מודח ויותר אינני טייס בחיל האוויר הישראלי. מאז קרו הרבה דברים; הרבה סירות חצו את התעלה הקורינטית, הרבה הפגנות ומעצרים אבל בעיקר הרבה ילדים נרצחו בעזה. אני זוכר את אריק, חבר ילדות קרוב וטייס קרב, שהתלבט רבות אם לחתום ולסרב אבל בסוף הודיע לי בכנות שהוא לא רוצה לוותר על הצעצוע האדיר שלו- F16. בהתחלה עוד הייתה בו מעט בושה על הבחירה הנוחה שבחר. הוא תמך בי בסתר והודה שאין לו אומץ. שבע השנים חלפו והיום הוא עדיין טייס מילואים מבצעי, מוביל מבני התקפה בטייסת הקרב שלו כשעל ידיו או כנפיו דמם הרותח של עשרות ואולי יותר פלסטינים ולבנונים חפים מפשע. העקבות המוסריות שהיו לו כבר הוסרו ואריק היום יפציץ בכל מקום ובכל שעה, היכן שרק יידרש. זוהי סגולתה של שגרה. הכול בסוף נראה לך נורמאלי: איש רגיל, נעים הליכות מנומס ואב טוב לבנותיו הופך לרוצח המונים.

 

 אני לא הייתי טייס מפציץ. טסתי על בלקהוקים שמבצעים בעיקר משימות חילוץ והטסת כוחות. אחת הטענות שנשמעו ממתנגדינו, ובעיקר אנשים מהטייסת שלי שבה היינו 3 שחתמו על המכתב, היא שאף אחד מאיתנו לא נדרש בעצמו לירות או להפציץ או לחסל. השבנו לטענה הזאת ואמרנו שלא צריך לרצוח בשביל להגיד שאסור לרצוח ושתמיד אפשר להגיד ״אני רק החזקתי את הסטיק בזמן שהטייס השני שיגר את הטיל״.

חלפו השנים ובאו אירועי המשט וההתקפה הרצחנית על המבי מרמרה והוכיחו שהקשר שיש בין הטייסת שלי לרצח אזרחים הוא דווקא הרבה יותר ישיר. זו הייתה היחידה בה שירתתי והמסוקים שבהם טסתי שבצעו את המבצע הפירטי והורידו את לוחמי  הקומנדו על הסיפון. יתכן מאוד שאותם אנשים שטסו באותו לילה היו חניכים שלי או טייסים שטסו יחד איתי בעבר.

 

 מה חושב ומרגיש טייס בלקהוק שמרחף מעל ספינה אזרחית הרחק מהמים הטריטוריאלים של ישראל? מה הוא חושב כשהוא מורה ללוחמים לרדת באמצע הלילה על אוניה שסוחבת ציוד סיוע הומניטרי, שקי מלט ועשרות עיתונאים?

הוא חושב בעיקר איך לשמור על ריחוף יציב ולא לאבד קשר עין עם המסוקים האחרים ועם האוניה שתחתיו. הוא מקשיב ונותן הוראות בקשר הפנימי של המסוק ואולי הוא גם מרגיש קצת פחד , אחרי הכול, ריחוף מעל כלי שייט בלב ים ועד בלילה הוא משימה הטסתית לא פשוטה.

ואולי הוא חושב על עוד כמה דברים. יש לו אולי השקפה פוליטית מסוימת ואולי לא, אבל מה שבטוח זה על מה הוא לא חושב…טייס שמרחף מעל ספינת סיוע אזרחית בלב ים לא חושב שמישהו מהאנשים שמתחתיו מתכוון לירות בו או שיש ברשותו כלי נשק חם- אחרת הוא לא היה מתקרב לשם! אם אינו מבצע משימת חילוץ הכרחית, זה בניגוד מוחלט לנוהלי הצבא; משמעות הדבר היא שהם ידעו מעל לכל ספק כי אין אף אחד חמוש על המבי מרמרה. הוא יודע שאלה אזרחים הנחושים להביע מחאה ולהזדהות עם מליון וחצי אזרחי עזה הנצורה אבל הוא כנראה לא חושב על העובדה שכשפירטים רעולי פנים וחמושים קופצים עליך באמצע הלילה יש לך את כל הלגיטימציה להתנגד לחטיפה (גם אם זה לא משתלם, לא טקטי ולא אסטרטגי).

 

לכל המתלבטים בסוגיה אני ממליץ בחום לנסות לדמיין שאתם נמצאים בלילה חשוך באמצע הים ולפתע מסוקים שחורים וענקיים מרחפים נמוך מעליכם ברעש מחריש אזניים ומתוכם, כמו שודדים לבושים שחור, רעולי פנים, יורדים בריונים חמושים כשבמקביל סירות מלחמה מכל הכיוונים נעות לעבריכם, וכולם יורים עליכם פצצות ורימוני הלם ועוד דברים שמפאת הרעש והעלטה אתם לא מצליחים לזהות.

 

השמש בדיוק שקעה באופק. השעה 18:52.

אני מנסה לחשוב מה יקרה לנו עוד כמה ימים מול חופי עזה, בתוך או מחוץ למים הטריטוריאלים- זה כנראה לא ממש משנה כשאתה נמצא מעל לחוק ויכול לירות, לחטוף, לגזול, לכבוש ולהשפיל בלי שאף אחד שם לך גבול.

אנחנו בסירה הקטנה של Jews for justice for Palestinians

לא מתכוונים להילחם בחיילי צה״ל. גם אם יש לנו את מלוא הלגיטימציה, אנחנו בוחרים באי אלימות כטקטיקה וכאסטרטגיה אבל מתכוונים לא לוותר בקלות עד לרגע בו ייעצרו וייאזקו ניצול השואה, האב השכול  ועד אחרון הנוסעים בסירה.

גווני השקיעה נעשים יותר ויותר כהים ועמוקים. זהב ורוד וכתום עם פסי תכלת בין העננים הבוערים. ברוס עכשיו על ההגה ממשיך לשמור על כיוון 120 עם שני המנועים יחד עם המפרש הראשי והחלוץ שמוסיפים עוד חצי קשר למהירות. איתמר מתאמן בגיטרה שלו וגלין מכין ארוחת ערב. נראה שאדי הבצל המטוגן לא רק ממלאים את היכטה (ומקשים מעט על הנשימה) אלא את כל מרחבי הים התיכון. נראה לי שאדלג על ארוחת הערב.

לועדת החקירה הישראלית שחקרה את ארועי המשט אמר הרמטכ״ל אשכנזי, שהמסקנה שלו מהאירועים היא ״יותר צלפים״… כן כן, זוהי המסקנה שלו מהרצח על המבי מרמרה, יותר צלפים!

המסקנה שלי הייתה מעט שונה משל מי שבעתיד הנראה לעין יועמד לדין בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה. המסקנה שלי הייתה שאני צריך להצטרף לסירה הבאה שתצא לעזה ומה מתאים יותר מאשר ארגון יהודי מאירופה שנאבק למען זכויות אדם ושלום.

יצרתי קשר עם המארגנים והצעתי את שירותי כסקיפר. נראה שמכל המקצועות שלמדתי בתיכון, לימודי הימאות היו המקצוע המשתלם ביותר, והנה יש לי הזדמנות ליישם את מה שלמדתי, אבל לא רק למטרת נופש אלא לפעולה סמלית וחשובה עם ארגון שהחליט להשקיע ממון רב, שעות של דיונים, תכנונים ואינסוף הכנות במטרה אחת, לשבור את המצור על עזה.

 

אתמול בערב באי קסטלוריזון, במסגרת הכנות אחרונות של הסירה פרשנו את המפרש החלוץ על משטח גדול בסמוך למזח וכתבנו עליו בספרי שחור בערבית ובעברית: ״יהוד מין אג׳ל אל ענודה ללפלסטיניין״, תרגום של שם הארגון, יהודים למען צדק לפלסטינים.

הקורס בערבית שלקחתי בקיץ עזר לי לא להתבלבל בכתיבת האותיות המסולסלות ובעיקר איתמר שעמד מעלי ולאור הפנס של המזח הציורי כיוון אותי מעלה מטה ימינה ושמאלה, כדי שהכתובת תראה טוב וברור כאשר נניף את המפרש ביציאה מקפריסין ובהתקרבנו אל חופי עזה.

חלף לו עוד לילה ארוך של משמרות על ההגה. הים היה רגוע יחסית רק שרוח גבית מתונה התעקשה להביא את עשן המנועים הישר אל הקוקפיט והקביעה, דבר שחיזק בי את ההחלטה לדלג על ארוחת הערב ולהתמודד עם תחושת הבחילה הקלה על ידי הסתכלות על האופק, שמירת כיוון 125 ובעיקר לשיר שוב ושוב את השירים שמתנגנים הכי יפה כשנמצאים בסירה באמצע הים; ״אם עוד החושך רד ואין כוכב לי… על תורן ספינתי הדליקי אמא שושנה של אש…״

 

ב6:12 בבוקר, בהתקרבנו לקפריסין, עם דמדומי זריחה ראשונים כשאיתמר על ההגה, ברום וגלין ישנים ואני על החרטום מנסה לנשום אויר נקי מעשן מנועים ולנמנם, חלפה אותנו פתאום סירה בגודל בינוני. היא עברה די קרוב אלינו ונראתה מוזר. היא הקיפה אותנו מצפון והתרחקה מערבה ונראתה כמו ספינת מלחמה קטנה. אולי אנחנו כבר קצת פרנואידים ואולי לא ואולי זו הייתה סתם אוניה של משמר החופים התורכי, בכל מקרה, התחלנו לחשוב ולתאר לעצמנו איך יראה המפגש שלנו עם כוחות חיל הים הישראלים כשנתקרב לחופי עזה, מה כל אחד מאיתנו יעשה, איך נשמור על הנוסעים ואיך נגיב אם הדבור של חיל הים (כמו במקרים קודמים) יתנגש בנו ויחורר את הדוגית הקטנה שלנו. החלטנו לכתוב בעברית ובאנגלית הצהרה שנקריא בקשר בערוץ החרום הימי כאשר כוחות חיל הים או האוויר יתקרבו אלינו וכך כתבנו:

אנו סירה של הארגון האירופאי יהודים למען צדק לפלסטינים.

אנו בדרכנו לעזה

אנחנו לא חמושים ודוגלים באי אלימות

ונחושים להמשיך לנמל עזה

אתם משליטים מצור לא חוקי על עזה הכבושה

אלו מים בינלאומיים ואיננו מכירים בסמכותכם כאן

בסירה זו ישנם פעילי שלום בכל הגילים.

בינינו ניצולי שואה, הורים שכולים וישראלים שמסרבים להשלים עם הכיבוש הלא חוקי של השטחים הפלסטינים

אנו פעילי שלום לא חמושים הדוגלים באי אלימות ונחושים להמשיך בדרכינו לנמל עזה. אנו קוראים לכם, קציני וחיילי צה״ל, לסרב ולא לציית לפקודות הלא חוקיות של מפקדיכם.

 לידיעתכם, המצור על עזה והכיבוש אינם חוקיים על פי הדין הבינלאומי ולכן אתם מסתכנים בהעמדה לדין בבית המשפט הבינלאומי לפשעי מלחמה

 המצור והכיבוש אינם אנושיים ועומדים בניגוד למוסר האוניברסלי וערכי היהדות

 השתמשו במצפונכם!

אל תאמרו ״רק מילאתי פקודות״!

זכרו את ההיסטוריה הקשה של העם שלנו!

סרבו לאכוף את המצור!

סרבו לכיבוש!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסף  On ספטמבר 28, 2010 at 1:04 pm

    חזק ואמץ בפעילות שלך. בהצלחה מכל הלב

  • אסתי  On ספטמבר 28, 2010 at 2:09 pm

    כשיגיע היום ואלוהים יעשה איתנו חשבונות אזי בסדום שלנו נמצאו כבר 3 צדיקים. אולי בזכותם לא נחרב.

  • נועם  On ספטמבר 28, 2010 at 2:10 pm

    תודה שהבאת את היומן

  • חני שטרנברג  On ספטמבר 28, 2010 at 4:29 pm

    תודה רבה יוסף אסתי ונועם. תודה רבה, נועם, גם על ההפניות ועל הדברים שכתבת בבלוג שלך. המשט הזה זקוק לרוח גבית, ומעניין, אסתי, שזאת גם היתה האסוציאציה שלי – עשרת הצדיקים בסדום – העשרה שהיו על הספינה.

  • רני  On ספטמבר 30, 2010 at 1:09 pm

    מה שהאיש ראה בים הייתה ספינת משמר תורכית. דיבורים דיבורים דיבורים. יש מצור תורכי על צפון קפריסין הכבושה כפי שיש על עזה. הוא נכנס בקפריסין הצפונית למדינה שנוצרה ע"י ניקוי אתני. לנמל שנגנב מהיונים. כל דבר רע שישראל עשתה אי פעם לפלשתינים לא מתקרב לניקוי האתני המוחלט ששותפיו התורכים עשו בקפריסין כמנהגם מימים ימימה. היונים לא נתנו מקום למעשיו הלא חוקיים בעיניהם, הם אינם ציונים, פשוט שומרי חוק. הוא מתפקד כאן תחת המודיעין התורכי שבלעדיו עלה לא יזוז בעיר ששמה מגוסטה. אפילו את השם הוא מזייף להגן על התורכים שותפיו. אין שום ערך במעשיו זו הצגה של שחקן. מי ששט ביכטה יש לו הרבה כסף ועורכי דין. לא היו יורים בהם, יהודים רחמנים בני רחמים, ובתי המשפט בישראל לא עושים להם כלום. אוסף של עשירים בעלי יכטה [מהיכן הכסף לרכישתה? ] ובטלנים ע"ח שונאי ישראל מחו"ל בשייט תענוגות במזרח הים התיכון + רעש ופרסומת. גיבורים אמיתיים? פועלי נמל, בשמש עשרות שנים, שגם עושים מילואים, תורמים לעצמם, משפחתם, עמם ארצם וגם שובתים על תנאי עבודה וחוזה קיבוצי ורובם מצביעי ליכוד, ש"ס וימינה. עבורם היכטה הזו ונוסעיה נראים כצרוף של כל השנוא עליהם, כדחיפת אצבע לעין. נחשו מה הייתה ההשפעה הפוליטית שהשפיעה עליהם היכטה הלבנה של המיליונרים האשכנזיים שערבובו את השואה עם שנאת צה"ל ואהבת פלשתין.
    יכטה, סמל העשרים החדשים בישראל, תחת דגל אנגלי מנמל שנכבש ונוקה אתנית על ידי תורכיה. כל הצוות והשחקנים בהצגה כולם גברים אשכנזיים עם הרבה זמן וכסף ולזה נוסף עוד השמנוניות הצבועה של זכרון השואה, כמו בהתרמה של הסוכנות. דברי ההבל של האם של שניים מהשחקנים במחזה השנאה האבסורדית הזו. פעם דברו על שואן מקצועי. אלחנן הנו שכולן מקצועי ופלשתיני מקצועי ושפירא הפך למקצוע משתלם את שנאת ישראל, עכשיו צורפו לעסק אחיו ואמו.
    כמה קולות הביאה ההצגה הצדקנית הצבועה הזו לשמאל הישראלי? כל העסק נראה כמסע התרמה של שפירא ומשפחתו לעוד נסיעות לחו"ל

  • חני שטרנברג  On ספטמבר 30, 2010 at 10:53 pm

    רני, אני מאמינה ששלושתם – שפירא אלחנן ומושקוביץ – פעלו מתוך אהבת ישראל ואהבת אדם. זה שהשקפת העולם שלהם שונה משלך לא הופכת אותם לשונאי ישראל, כמו שהיא לא הופכת לכזה – אותך. למה קשה כל כך לקבל שיש אנשים שדעתם שונה משלך ולכבד אותם ואת פועלם? באווירה שבה כל מי שפועל כנגד המצור והכיבוש נחשב לבוגד נדרש אומץ לא מבוטל לפעול כפי שפעלו, ונראה לי שאם היתה סיבה חוקית להושיב אותם בכלא היו עושים זאת – כנראה שאין, מפני שהם פעלו במים הבינלאומיים.

  • רענן  On ינואר 22, 2011 at 9:09 pm

    עצוב לי מאוד לראות ולקרוא, אנשים שנמצאים בארץ וכך מתחברים להם הדברים. קדמו להם רבים שאחזו בנשק ו"נאורו" כמו עורך העולם הזה, ואחרים,אני מכיר את התחושה אולי קרוב יותר משפירא, להיות חמוש היטב אל מול אוייב בלוי סחבות כמו החיילים הסורים בבקעת הלבנון, הכפרים הערבים בארץ,החיילים המצרים בעמדות שלאורך הגבול בנגב. רק שנדמה לי שהאנשים האלה חשים מה שחשים מתוך בורות איומה, שום כלום בהבנת וקריאת התרבות בחלק זה של העולם, עד כפית ערכיהם ותרבותם על שאר הנוכחים. מתוך כך יוצא להם המעוות הזה שבו הם לוחמים את מלחמתו של האויב שיושב בצד וצוחק ולצקת ביטחון עצמי נוסף ברוח הקרב של האוייב הקורא להשמיד…. אותם.

  • hanist  On ינואר 23, 2011 at 1:28 pm

    אני מכבדת את תגובתך רענן. נשאלת השאלה האם הרצון לסיים את הכיבוש הוא הזדהות עם האוייב או אולי דווקא עם האינטרסים של מדינת ישראל. אני בדעה השנייה. הכיבוש לא מיטיב איתנו, (שלא לדבר על כך שהוא לא מיטיב עם הפלסטינים). יש הבדל בין היחסים בין ישראל למצריים וסוריה לבין היחסים עם הפלסטינים. מדינת ישראל שולטת בכניסה לעזה וביציאה ממנה, נכנסת אליה ויוצאת ממנה ופועלת בתוכה. זה הבדל עקרוני ובסיסי שיש לשים לב אליו.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: