לאור והעיר (הקטנה)

העליתי בעבר שני פוסטים שנגעו למילייה של יצחק לאור – לאנשים הקרובים אליו המכירים את התנהלותו הפוגענית, כפי שזו באה לידי ביטוי בבלוגים שקראתי ובתכנית הטלוויזיה המקור בערוץ 10. העליתי את הפוסטים אחרי שקראתי את ביקורת הטלוויזיה ב"הארץ" של אלון עידן בה התייחס לתכנית המקור, והסביר ש"חארות יש מכל הסוגים", ושאדם יכול להיות גם צודק בדעותיו הפוליטיות וגם "חרא" בהתנהלותו האנושית, ולא הזכיר אפילו בחצי מילה את חלקו של "הארץ" בפרשה.
לתומי חשבתי אז שאלון עידן הוא מבקר טלוויזייה חדש ב"הארץ", ואפילו חששתי שמא הוא עלול להיפגע באופן מקצועי מהביקורת עליו, והנה מסתבר שאלון עידן הוא לא רק מבקר טלוויזיה לעת מצוא, אלא גם עורך עיתון מקומי – העיר – הנמצא גם הוא בבעלות שוקן ומחולק לקוראים יחד עם "הארץ", והוא החליט לתת לאותו לאור עשרה עמודים בתוספת עמוד שער בעיתון שהוא עורך, כדי שיוכל להבהיר את עמדתו בפרשה ובלי שיישאל שום שאלה.
אני יכולה להבין את החלטתו המקצועית של עידן לפרסם את דבריו של לאור – מדובר בפרשה שציבור הקוראים מתעניין בה ובעיניי גם טוב וחשוב שלאור הגיב. השתיקה ששתק לא היתה לטובתו ולטובת הציבור. היא לא התאימה לדימוי שלו כאיש רוח וכלוחם צדק שאינו מהסס להשמיע דברים קשים ובוטים בעניינים פוליטיים, ומבחינה ציבורית מדובר בנושא חשוב של התייחסותם של גברים לנשים בסביבתם המקצועית.
יהיו מי שיאמרו (וגם אמרו – מרמרי למשל) שלאור לא מונה באופן רשמי לשום תפקיד בעל מרות ב"הארץ" ולכן אינו נחשב לבעל מרות, אבל לא כך חשו הנשים שעבדו איתו כפי שהעידו הן בפוסטים באינטרנט, בתגובות לפוסטים, ובתכנית המקור בערוץ 10. כעורך כתב עת בטח ובטח יש לו מרות או לפחות היכולת להחליט מה יפורסם ומה לא, ובנוסף הוא גם בעל טור ביקורת ספרותית ב"הארץ". לגבי אישה שמעוניינת לפרסם בכתב העת או מעוניינת שיכתבו עליה ביקורת ספרותית הוא בהחלט בעל מעמד שמאפשר ניצול.
לאור נהג בדומה לנאשמים אחרים בהאשמות פגיעה מינית כדוגמת קצב, כאשר ניסה להפוך את הקערה על פיה ולהפוך את עצמו ממואשם ותוקף למאשים וקרבן. גם הבמה שהעניק עידן ללאור הזכירה את הבמה שהעניקה בזמנה הטלוויזייה לקצב. שניהם קיבלו במה לא מוגבלת בזמן וללא שאלות.
מעניין שלאור בחר להשמיע את דבריו דווקא ב"העיר" – במה מקומית, שחלק גדול מהציבור (כמוני למשל) לא חשוף אליה כלל. הדבר מקשה, כמובן, להתייחס לדבריו, מה עוד שהקובץ הסרוק הנמצא באינטרנט רוב הזמן עולה רק בחלקו או שלא עולה בכלל.
האסטרטגייה או הטקטיקה שבה נקט לאור בכתב ההגנה שלו על עצמו בחסות "העיר" או מוטב לומר כתב ההתקפה, היתה רצח אופי של אלדן – המתלוננת היחידה שהגישה עד עתה תלונה במשטרה, פגיעה בבלוגריות שתמכו בה, והתעלמות מנושא ההטרדות המיניות, שכן לא היה בעבר חוק נגדן.
לאור לא היסס לעשות שימוש בשיריה של אלדן כדי להוכיח את דבריו. בנוסף הגדיל לעשות ותקף את הבלוגוספרה כולה כאילו בעיתונות הכתובה שהוא פועל בתוכה מעולם לא האשימו אף אדם בשומדבר בלי לנקוב בשמו.
כאמור אני חושבת שזכותו של עידן לתת ללאור להשמיע את דבריו, וזאת אפילו חובתו, אלא שבאופן שבו הדבר נעשה יש טעם לפגם. בערוץ 10 התקיימה תוכנית בהיקף רגיל, נשאלו שאלות ואפשרו ללאור להגיב. הוא לא היה מעוניין. ב"העיר" לא נשאלה אף שאלה, ולפי דבריה של אלדן, שהיתה מעוניינת להגיב, לא נמסר לה כל מה שלאור כתב, וכך נמצאה תגובתה חסרה.
אני מבינה שלאור נפגע, אבל העובדה שנפגע לא מוכיחה שלא פגע. ציער אותי לקרוא שגם בנו של לאור נפגע, אבל יש להזכיר בהקשר זה שגם לנפגעות יש ילדים וקרובי משפחה שמצטערים בצערן, מה עוד שבתגובתו ב"העיר" הוסיף על פגיעתן, ואולי אף הרתיע נשים אחרות מלספר את סיפוריהן, שמא "יזכו" גם הן לרצח אופי דומה ולהכפשות מעל דפי עיתון כלשהו, שעורכו ימצא לנכון לפרסמם.
הדבר הבולט ביותר בתגובתו של לאור הוא העובדה שהוא לא מתייחס כלל לנקודת מבטן של הנשים, לפגיעות שלהן כפי שהן רואות אותן, אלא אך ורק לפגיעה שהוא נפגע ולנקודת מבטו. אם היה מצליח לראות את "האחר", היה יכול לעשות את מה שנדרש ממנו יותר מכל בזמן הזה – לבקש סליחה ולהתנצל בפני הנשים שנפגעו ממנו. לא היה מזיק אם גם אנשים שידעו על הפגיעות האלה ושתקו היו נוהגים כך.

 קישור לעצומה למועצת העיתונות בעניין עיתון העיר.

שירים הנוגעים לפרשה:

תמיכה ועידוד

שקט עכשיו

רשימות קודמות בנושאים דומים:

הזאב שהתחפש למורה למשחק

קצב – הסיפור האמיתי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bognabartosz  On מאי 22, 2010 at 3:25 pm

    שאלה ללא מענה

    למה נשים שאמורות לחוש סולידריות עם נשים מגבות את לאור ?

    חדוה הרכבי הוציאה ספר שירים חדש ועל כך מגיעה לה ברכה. בהשקת הספר שהתקיים בבית ביאליק השתתף יצחק לאור. מספר שעות לפני קיום הארוע השארתי לחדוה הרכבי הודעה במשיבון משום שנוכחותו של לאור בארוע ספרותי ציבורי נראתה לי פסולה לחלוטין. חמור מכך שבאותו ארוע נכחו דרור בורשטיין,אריאל הירשפלד ,דנה אולמרט. את הארוע הנחתה בחורה ובחלק האמנותי השתתפה גם בחורה.

    מי שמשתתפות בכתב העת "מטעם" סיגל בן יאיר,הילה להב ומאיה קופרמן ממשיכות לעבוד איתו.

    ענת מטר התייצבה בטלויזיה לצידו של לאור

    שאול

  • קורינה  On מאי 22, 2010 at 4:23 pm

    מי שרואה עצמו כלקוח לא מתנצל כי הלקוח תמיד צודק.

  • שועי  On מאי 22, 2010 at 7:54 pm

    חני יקרה,
    ההאשמות כנגד לאור יתבררו בבית המשפט; והרי על פי הדין הפלילי כל אדם הוא חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו בבית המשפט.
    הרגע, בהיותו חשוד, יש לכל אדם של האפשרות להחליט האם הוא מעוניין לנכוח באירועים שבו נוכח הנ"ל- כפי שיפוטו ומצפונו.
    באופן אישי,מעולם לא חיבבתי את כתיבתו של לאור, כך שאני מניח כי נוכחותו כאחד הדוברים בערב ספרותי, לא היתה מזרזת אותי למקום האירוע, בלאו הכי.

  • חני שטרנברג  On מאי 23, 2010 at 5:52 am

    ראשית אני מתנצלת על הסרבול במערכת התגובות. עוד לא למדתי איך ניתן לאפשר תגובות בלי אישור, כלומר שהתגובות יעלו באופן מיידי.

    שאול,
    אין לי מושג מה השיקולים של כל אדם ואדם. ייתכן מאוד שאותם אנשים שנקבת בשמם רואים את הדברים באופן שונה, וזאת, כמובן, זכותם.

    קורינה,
    מעניין איך שהגדרת את הדברים.

    שועי יקר,
    את כתיבתו הספרותית של לאור אני לא די מכירה. מהמעט שקראתי גם אני לא מאוד התפעלתי, אבל זה לא העניין העומד לדיון כאן. מבחינה משפטית לאור, כמובן, זכאי, וייתכן שאף יישאר זכאי. למרות זאת אני חושבת שמן הראוי לדון בטענות שעלו ובמצוקות כי מדובר בסוגייה חברתית חשובה. זכורה לרעה התייחסותו של דן בן אמוץ, למשל, לנשים צעירות והגיבוי שקיבל מחבריו במילייה המקצועי הן הפובליציסטי והן המקצועי. מן הראוי שהדברים לא יישנו.

  • חני שטרנברג  On מאי 23, 2010 at 5:53 am

    הכוונה הן הפובליציסטי והן הספרותי.

  • תמי  On מאי 23, 2010 at 11:44 am

    כל מה שאמרת חני פלוס – השימוש בשיריה של אשכר בנסיון להוכיח את צדקתו כמו באיזו הוכחה בגיאומטריה שהמשיק אינו נוגע בעגול. אפולוגטיקה מעוותת שהינה בבחינת אונס מילולי המקלף את הנידונה מכל כסות רק בשביל לכתוב – מ.ש.ל – מה שהיה להוכיח.
    למעשה מה שהוכח הוא הדבר שאותו רצה המשורר להכחיש ולהסתיר -שמבחינתו אפשר להשתמש בנשים ואפשר להשתמש בשירים.
    מה שאמרת – בעולם שאין סליחה אין אחריות למעשה – כמו תלמיד שסרח "אבל המורה זה לא אני זה היא"

  • חני שטרנברג  On מאי 23, 2010 at 12:57 pm

    תודה רבה, תמי. אכן, תוספת חשובה המנוסחת באופן בהיר ומדוייק. לזה התכוונתי כשכתבתי, שהוסיף בתגובתו פגיעה על פגיעה ואף הרתיע מתלוננות אחרות.

  • טל  On מאי 23, 2010 at 1:34 pm

    ועוד מי שמסקר את הנושא מתחילתו

    http://www.notes.co.il/moshe/67175.asp

  • חני שטרנברג  On מאי 23, 2010 at 3:13 pm

    תודה טל. משה מסקר את הנושא מנקודת המבט המשפטית. זאת לא נקודת המבט שלי. אותי מעניינת נקודת המבט האתית-חברתית – לא תמיד היא זהה לנקודת המבט המשפטית.יש התנהגויות שאולי אינן פליליות, ולמרות זאת פוגעניות. לראייה: החוק להטרדה מינית. הרי גם לפני שחוקק החוק הטרדות מהסוג הזה פגעו, אלא שהחברה לא היתה ערה לכך בשל מעמדן הנחות יותר של הנשים.

  • טל  On מאי 23, 2010 at 4:09 pm

    קשה לומר שהוא מסקר אותו מנקודת המבט המשפטית, אבל בשביל זה צריך לקרוא מאוד בעיון…

  • חני שטרנברג  On מאי 23, 2010 at 7:20 pm

    אשמח אם תסביר את כוונתך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: