זלדה: שלושה שירים

 

החול הדק החול הנורא

אם נפשי על צידה תשכב
חפורה בתוך צער
נרתעת מאלימות
שבאנשים, במכונות, ובנחשים,
ולא תשוט בסתר הלילה
ולא תעוף עם רוח דרך עלים
קרועה מטקסי חג
בלי שביל אל קול חי,

אם נפשי על צידה תשכב
ולא תשמע קול חם
את שמה לוחש,
היא תשכח רחמי השמש
וחומות ההרים
ואותו מעיין חבוי
ששמו דו שיח
(מעיין האיר בחושך).

אם נפשי על צידה תשכב
עטופה בקוריה
מגורשת ממעשים
מסולקת מן היום יום
יבוא משפת הים
חול דק
ויכסה את שבתותיה
ויסתום הגיגים עד השורש.
אל מסתורין בכייה
לפני יה טמיר ונעלם,
יחדור החול הדק הנורא
אם נפשי על צידה תשכב חפורה בצער.

כל הלילה בכיתי

כל הלילה בכיתי
ריבונו של עולם
אולי יש מוות שאין בו
אלימות
מוות שדומה לפרח.
כל הלילה היפלתי תחנוניי
אפילו אני עפר
תהייה בי מנוחה
להביט אל גובהי שמיים
עוד ועוד ועוד
להיפרד מיופיים,

כל הלילה חשבתי
בריות רבות גרות
בחזי הכואב
וסיפורים שונים,
צריך להדליק נר
ולהביט עליהם
בטרם אישן המוות.

  *

נפשי היי ממלכה נאמנה
ליקירייך החיים ושאינם בנגלה.
נפשי הענייה הרועדת
יירבה העצב ככל שיירב
היי לידידייך ממלכה נאמנה
זורמת מול המקרים עד השקיעה,
אל האופק הגלמוד.

מתוך "אל תרחק"

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: