דע לך שכל רועה ורועה (מקדונייה)

 

בין האנשים שפגשתי במקדונייה היה רועה אחד. הוא היה המקומי הראשון שפגשנו.

 

DSCF3250 by you.

Y.E.onDOMReady(show_notes_initially);

 

עצרנו על יד הבקתה שלו – מבנה קטן ומבודד בשיפולי אחד ההרים. הוא לא ידע שאנחנו עומדים להגיע. ארסן, בעל חברת התיירות המקומית שהתלווה אלינו, דיבר איתו, הסביר לו שאנחנו בטיול פיילוט, ושאנחנו מעוניינים להכיר את אורח החיים המקומי. אחרי ששוחחו הזמין אותנו הרועה פנימה, לתוך הבקתה.

 

DSCF3257 by you.

Y.E.onDOMReady(show_notes_initially);

 

זאת המיטה שלו

 

DSCF3256 by you.

Y.E.onDOMReady(show_notes_initially);

 

זה תנור הבישול העומד על יד המיטה. עוד היו בחדר כסא, שאת חלקו ניתן לראות בצילום, ושולחן שאותו לא צילמתי.

 

DSCF3253 by you.

Y.E.onDOMReady(show_notes_initially);

 

זה החדר השני שבו ייצר גבינה מהחלב שחלב מהכבשים.

 

DSCF3254 by you.

Y.E.onDOMReady(show_notes_initially);

 

 

DSCF3255 by you.

Y.E.onDOMReady(show_notes_initially);

 

 

DSCF3251 by you.

Y.E.onDOMReady(show_notes_initially);

 

הוא כיבד אותנו מהגבינה. היא היתה טעימה מאוד. את הגבינה שהוא מייצר הוא מוכר לחנויות. אפשר לראות שהוא חי די בדלות, ולמרות זאת פתח בפנינו – זרים גמורים – ברוחב לב את ביתו. שאלנו שאלות על אורח חייו, ארסן תרגם, והוא ענה בפשטות ובאנושיות, אפילו בשמחה בשל העניין שגילינו בו. המפגש איתו הרחיב לי את הלב.לא התחשק לי לעזוב. התחשק לי להפוך בעצמי לרועת צאן ולגור בבקתה כזאת. כשסיפרתי על כך לאישי הוא צחק כמו שהוא צוחק תמיד כשאני אומרת לו דברים מהסוג הזה, שנראים לו תלושים מהמציאות. 
"מה את חושבת?" אמר "אלה חיים קלים? זאת עבודה קשה. ואי אפשר לשבת ולכתוב כשמתחשק." ידעתי שהוא צודק. שרועת צאן כנראה כבר לא אהייה. שלכל היותר אוכל לכתוב סיפור על אישה שנוסעת למקדונייה, פוגשת רועה, והופכת בעצמה לרועת צאן. זה יכול להיות סיפור מעניין מאוד. נפרדנו ממנו והמשכנו בטיול.  

 

לא רחוק מהבקתה ראינו את העדר שלו

 

DSCF3258 by you.

Y.E.onDOMReady(show_notes_initially);

 

 

DSCF3267 by you.

 

וראינו גם את הכלב המקסים שעזר לו לרעות את העדר

 

DSCF3261 by you.

Y.E.onDOMReady(show_notes_initially);

 

אני לא משלה את עצמי. אישי ודאי צודק, ולרועה הזה יש  גם ודאי קשיים משלו, ולמרות זאת כשאני נזכרת בו שוב מתחשק לי קצת להיות רועת צאן. אתמול נפגשתי עם חברה ובמהלך השיחה הזכרנו את השיר "דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו", וכך נזכרתי בו ובניגון שלו.

 

                                                    שנה אזרחית טובה ומאושרת!

 

עוד אנשים שפגשתי בדרך במקדונייה:

http://www.notes.co.il/hanis/58842.asp

(ומשהו משמח בנוגע לפוסט לעיל: דורון הרי, מדריך הטיול, תרגם אותו לאנגלית ושלח אותו למקדונייה, וכך יכלו לקרוא אותו גם שם)

 

 

                                           

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On ינואר 1, 2010 at 11:19 am

    עם הרועה שיכול ללמד את כולנו שלא צריך חשבון הוצאות, מניות, מגדל שראשו בשמים ומכונית פאר כדי להיות מאושרים.
    ומי יודע, אולי פעם יכתבו עלי ועלייך את השיר "הרועה הקטנה מהגיא"

    צילומים יפיפיים.

    ורק הארה קטנה – ברח לך ו' אחד במשפט "לרועה הזה יש דאי קשיים משלו"
    אני מניחה שהתכוונת לכתוב "ודאי".

  • חני  On ינואר 1, 2010 at 1:27 pm

    אני כבר מוסיפה את ה"ו", ותודה לך על תגובה גם כן מרגשת. בדיוק מה שאמרת זה גם מה שאני חשתי לגבי הרועה הזה. ומי יודע אולי בפנסייה נרעה יחד, את ואני, כבשים. תודה אסתי. ושנה אזרחית טובה ומאושרת 🙂

  • whisper  On ינואר 1, 2010 at 3:06 pm

    התמונות, הסיפור, האיש שיש בו רוך וקושי הנמסכים זה בזה, התשוקה שלך לעולם ההוא – כל כך מובנת, כל כך מזדהה איתך 🙂
    מקסים.
    ממלא ומרחיב את הלב.
    יופי של מתנה הפוסט הזה לשנה אזרחית חדשה.
    תודה

  • חני  On ינואר 1, 2010 at 6:51 pm

    על תגובתך החמה. אכן, כיוונת לכוונתי. באמת התחשק לי להעלות "פוסט מתנה" לשנה האזרחית החדשה. שמחה שכך חשת. שנה טובה ומאושרת:)

  • טלי  On ינואר 2, 2010 at 2:54 pm

    אני כבר שנים רועה כבשים, אבל הכבשים שלי לא אמיתיות, אז הרעייה כרוכה בהרבה פחות טרחה.

    תודה שהשמעת לנו את הניגון של הרועה הזה, ושלך.

  • חני  On ינואר 2, 2010 at 5:45 pm

    מעניין שאחרי שסיימתי לכתוב את הפוסט חשבתי לעצמי שיש כלמיני דרכים לרעות כבשים, ושגם אני רועה כבשים באופן אחר בחיי…ושבכל מקרה אפשר לאמץ כמה צלילים מהניגון, אלה שמוצאים חן במיוחד. תודה לך, טלי, ושנה אזרחית טובה ומאושרת 🙂

  • שועי  On ינואר 2, 2010 at 6:24 pm

    משום מה רועי-צאן תמיד מזכירם לי תמונה של ואן גוך, התלויה במוזיאון תל אביב. איני יודע איך היא הגיע לשם, אך היא ציור שמאוד-מאוד אהוב עליי:
    http://www.notes.co.il/shoey/49038.asp

  • חני  On ינואר 2, 2010 at 7:27 pm

    הפוסט שלך שהפנית אליו. הציור של ואך גוך, השיר של שלום גד, וגם לך יש שם שיר מקסים בסוף:

    "רוחני ככל שיהיה,
    עוֹלם קטן,
    חיה פּוֹרָה מחשבות,
    עדיין קשור האדם בטבורו
    לאדמה ולסוֹפִי,
    ואין לו אלא לנהות אל
    האין סוֹף."

    מתקשר גם לפוסט הנוכחי שלך, לתובנה המיוחדת שמעוררת המודעות לסופיות .
    תודה רבה, ושנה אזרחית טובה ומאושרת 🙂

  • D!  On ינואר 6, 2010 at 2:25 pm

    somehow,
    it is always the poor people who open their house to you. i had it last year in the mountains of serbia.. wonderful people..
    in almost 10 years of travelling, i can count on a django hand how many relatively rich people have opened their house to me…

  • חני  On ינואר 6, 2010 at 11:39 pm

    על התגובה המעניינת. זאת היתה גם החווייה שלי. מעורר מחשבות על כמה שהעושר סוגר בעצם ומרחיק.

  • יוסי  On מרץ 6, 2012 at 6:34 am

    אהבתי את הפשטות והאותנטיות.

    אני די משוכנע שעולמו של הרועה עשיר גם כך בשגרת החיים הפשוטה שלו, ללא הלחץ והשחיקה היומיומית המאפיינים אותנו.

    זמנו בידיו והוא נהנה מהעשייה שלו.

    מזכיר לי ביקור בכפר צוענים בבולגריה מלפני מס' שנים.
    גם שם הזמן עמד מלכת.

  • חני שטרנברג  On מרץ 6, 2012 at 8:09 pm

    תודה רבה לך יוסי על תגובתך וגם על התגובות בפוסטים האחרים.
    מקווה בשביל הרועה שזה אכן כמו שכתבת, ובשבילנו שנהייה פחות לחוצים
    ונצליח פחות להישחק.
    שזמננו יהייה בידינו, ונהנה מהעשייה שלנו כמו שכתבת
    מאז מקדוניה יצא לי לבקר גם בגיאורגייה וגם בבולגריה, ויש באמת דמיון
    הרבה הצלחה לך בעסקי הצילום וסיפוק 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: