עצמי אמיתי, עצמי כוזב – ויניקוט (וגם ירדן לוינסקי)

הפוסט של ירדן לוינסקי, פסיכיאטר במקצועו, ואחד משלושת האבות המייסדים של "רשימות", שבו סיפר בין השאר על  המרכז הטיפולי החדש שהקים, הזכיר לי ספר שקניתי מתוך תקווה שיסייע לי לקדם את כתיבת עבודת תזה שעליי לכתוב.

שם הספר הוא "עצמי אמיתי, עצמי כוזב" וכתב אותו הפסיכואנאליטיקאי דונלד וודס ויניקוט (1896-1071). יש בו 19 ממאמריו החשובים של ויניקוט בצירוף מבואות שאת רובם כתבו עמנואל ברמן ואסנת אראל. עמנואל ברמן אף ערך את הספר ואסנת אראל כתבה את ההקדמה, שבה ביקשה לעמוד על סוד קסמו של ויניקוט. זו הקדמה מאירת עיניים, מזמינה לקריאה ומסבירה יפה את עקרונות גישתו הטיפולית של ויניקוט, את אופן כתיבתו ומצביעה על הקשר בין שניהם וכן על הקשר ביניהם לבין תולדות חייו.  

עיקרי גישתו
ויניקוט נחשב לפסיכואנליטיקאי המקורי והחדשני ביותר בדור שאחרי פרויד, ובמאמריו ניכרת חשיבתו הפרדוקסלית. הוא מקנה חשיבות רבה לתקופת הינקות. לפי תפישתו התפתחות התינוק מתאפשרת על ידי טיפול אמהי שהוא טוב דיו, ובטיפול הזה נוכחותה של האם פחות מורגשת שכן משאביה מושקעים בתינוקה. אי השקעה מספקת גורמת לתינוק לפתח "עצמי כוזב" המיועד לרצות (ר' בפתח) את הסביבה, במקום שיפתח עצמי אמיתי שהוא עצמי אותנטי, ספונטני ויוצר. תפקידו של המטפל הוא לאפשר למטופל ובעצם גם לעצמו מרחב טיפולי שבו יוכל המטופל להיפגש עם העצמי האמיתי שלו ולבטא אותו. מדובר בעצם בתהליך של יצירה שכן לפי תפישתו של ויניקוט התינוק בורא ויוצר את עולמו שבו בהתחלה הוא רואה את עצמו ככל יכול, ואת אמו כמי שנועדה אך ורק לשרת את צרכיו.
בניגוד לפרויד שראה את היצירה כסובלימציה של דחפים ראשונים, ויניקוט ראה את היצירה כראשונית. התינוק, כאמור, יוצר ובורא את עולמו, אך יצירה זאת היא אשלייתית. על האם הטובה דיה לסייע לו הן בבריאת האשלייה והן בהתפכחות ממנה.
גם באופן שבו ראה את מהות הטיפול חלק על פרויד. בעוד שפרויד ראה את הטיפול כתהליך שבו המטופל מתפכח מאשליות, ויניקוט ראה אותו כתהליך שבו המטופל יוצר מחדש את האשליות בנוכחות המטפל כשם שהתינוק והילד יוצרים את אשליותיהם בנוכחות האם. לכן הרבה להשתמש במשחקים, וכן החשיב מאוד את תרומתם של אמנים לחברה כמי שמגלים את ה"אני האמיתי" של בני האדם המרכיבים אותה.

כתיבתו ודרך הטיפול
בכתיבתו ויניקוט נרתע מהעגה הפסיכואנליטית המקצועית, והירתעות זאת קיימת גם בדרך הטיפול שלו. הוא נרתע מפרשנויות סגורות וברורות, ומעדיף את העמימות, אי הידיעה והערפול.  לפי ויניקוט על המטפל, כמו על האם הטובה דיה, לצמצם ולהמעיט את עצמו, ועל ידי כך לאפשר למטופל לגלות את העצמי האותנטי שלו, שכן במילותיו שלו "הנחת היסוד היא שעבודת האנליזה נעשית על ידי המטופל", ורק לגילוי של המטופל עצמו יש עבורו משמעות.
תהליך ההתפכחות מהאשליות נמשך לפי תפישתו כל חיינו.
ויניקוט עצמו עבר תהליך התפכחות מקצועי ואישי כאשר עבד כרופא ילדים וכפסיכואנליטיקאי בתקופת הבליץ על לונדון במלחמת העולם השנייה. אז נחשף לעבודתו של מנהל אחד ההוסטלים שבו התגוררו ילדים שהורחקו ממשפחותיהם ולא הסתגלו למשפחות אומנה. הוא כתב: "בתחילה נתתי פירושים כבירים שהתבססו על תובנה עמוקה" אך "למדתי די במהירות…התראפיה נעשית על ידי הקירות והגג… על ידי הטבח…המילה הצלחה שייכת למקום אחר".
הוא הבין ש"הפירושים הכבירים" של הפסיכואנליטיקאי אינם אלה המאפשרים למטופל לגלות את ה"אני האמיתי" שלו, אלא עצם ההחזקה הסביבתית הדואגת בראש וראשונה לצרכיו הפיסיים של הילד. אלה אפשרו לילדים לרכוש תחושה של רצף השתייכותי, והרגשה שדואגים להם, שהם חשובים למטפליהם. במקביל ייחס ויניקוט חשיבות רבה להחזקה הפיסית של האם את תינוקה בשנתיים הראשונות לחייו, ואת הדאגה לצרכיו, וכן ראה את המטפל כמספק סביבה טיפולית מחזיקה ומאפשרת למטופל.
בעצם ניתן לראות בדרכו הטיפולית מעין העתק של דרכה של האם המיטיבה דיה כפי שהוא תפש אותה – אם המאפשרת הן את אשליית ה"כל יכולות" של התינוק והילד והן את ההתפכחות ממנה. מהבחינה הזאת דרכו משדרת תקווה ואופטימיות שהן הכרחיות למטפל, ולי היא הזכירה את דבריו של רבי נחמן מברסלב "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין גם שיכולים לתקן".

קשיים  וסיכום
כיוון שהחשיב כל כך את זמן הינקות החשיב גם את הרגרסייה. מבקריו ראו בכך סכנה, שכן בטיפול ברגרסייה קיימת סכנה שהמטופל יחווה שוב את הקשיים שחווה בעבר, ואם המטפל אינו מסור דיו, הוא עלול להתייאש כפי שהתייאש בעבר בלי להצליח להיחלץ מהייאוש. ויניקוט, לעומתם, ראה את התלות של המטופל במטפל כמו גם את חוויית הייאוש כחלק הכרחי בטיפול, שכן, לדעתו, גם התלות וגם הייאוש קיימים ב"אני האמיתי" ויש לאפשר להם מקום. גם בתוקפנות ובחוסר התאמה חברתית ראה ביטויים של ה"אני האמיתי" המתקומם כנגד ה"אני הכוזב" שהמטופל נאלץ לסגל לעצמו כדי לשרוד. הוא אף טען שעל המטפל להיכשל בטיפול מבחינת המטופל, כלומר על המטופל לחוות את המטפל כנכשל , כדי שיוכל לתת ביטוי לתחושות שהעלה בו הכישלון בעבר, וכך להשיב לעצמו חלקים מהעצמי האמיתי שהודחק. אך אסור למטפל להיכשל באמת, שכן אז יחזיר את המטופל אל המקום שבו היה ולא יאפשר לו התפתחות.
ויניקוט עצמו התמודד עם קשיים לא מעטים הן אישיים והן מקצועיים. הוא חווה מקרוב, כאדם בוגר, הן את מלחמת העולם הראשונה והן את השנייה, בגיל חמישים ושלוש הסתיימו נישואיו הראשונים לאחר עשרים ושש שנים של מצוקה בשל מצבה הנפשי של אשתו, והוא נישא מחדש לעובדת סוציאלית שהכיר במהלך עבודתו. לא היו לו ילדים ומגיל צעיר התמודד עם מחלת לב שאיימה על חייו. תקופה ארוכה נחשב לדמות דון קישוטית בתנועה הפסיכואנליטית, וכאנליטיקאי זכה להכרה רק בשנות החמישים לחייו, לאחר שהתמודד עם נסיונות מתמשכים לבודדו מבחינה מקצועית. רק בחמש עשרה השנים האחרונות לחייו חדל להרגיש דחוי ומבודד. עיקר כתיבתו המקצועית נעשתה במחצית השנייה של חייו, והקריאה בכתביו, מציגה גישה טיפולית הקרובה לתהליכים ההתפתחותיים שלו כאדם בתקופה הזאת. הכתיבה אינה ליניארית, היא מעורפלת דחוסה וחידתית ואופן שימושו בשפה אינו תקני, ומהבחינה הזאת היא משקפת את הגותו.
אראל מסכמת בהקדמה: "בקו פרשת המים בין המחצית הראשונה והמחצית השנייה של החיים, ויניקוט מזמין אותנו לעשות תפנית משמעותית לא רק כמטפלים אלא גם כבני אדם, ולשאת את עינינו להתפתחות ולצמיחה לא דרך יכולתנו להיות גדולים יותר אלא דווקא דרך יכולתנו להיות קטנים יותר, שכן האדם מתפתח וצומח אל מול אופק שבו נוכח המוות. לגבי ויניקוט צמיחה בכיוון של הצטמצמות וענווה מאפשרת קבלה של סיום החיים ומעבר טבעי של האדם מן החיים אל המוות."
ובמילותיו של ויניקוט עצמו: "חלק גדול מצמיחה אינו אלא צמיחה כלפי מטה. אם אחייה די זמן, אני מקווה כי אצטמק עד שאהייה זעיר מספיק כדי שאוכל לעבור דרך החור הקטן המכונה "מיתה". 

                                                            *

הקריאה שלי בספר עד עתה, כמו כתיבתו של ויניקוט לא היתה ליניארית. מצאתי את עצמי מדלגת מפרק לפרק, אך הדבר לא פגם בהנאה שלי, ובתחושת הקרבה, ואני מתכוונת להמשיך לקרוא. המבואות מסייעים מאוד, וכתיבתו היצירתית של ויניקוט כפי שהיא באה לידי ביטוי במאמרים בספר מעודדת אותי להתחיל סוף סוף בכתיבת העבודה, ולכתוב אותה בדרכי שלי עם שימוש מועט בעגה מקצועית. מכל מקום הפוסט נכתב רק בהסתמך על קריאתי בספר עד עתה.

 —

 

עצמי אמיתי, אני כוזב, דונלד ו' ויניקוט, עריכה: עמנואל ברמן, הוצאת עם עובד 2009

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • whisper  On דצמבר 17, 2009 at 2:48 pm

    אני מזמינה אותך לקרוא תיאור מקרה שאולי ישפוך לך עוד אור על הדברים שאת כותבת עליהם כאן
    http://whisper.blogli.co.il/archives/69
    לפוסט הזה קוראים – הסיפור המוזר של אובייקט מעבר, והוא עוסק בין השאר גם באני אמיתי, אני מזוייף.
    וכמובן – בהצלחה עם התיזה 🙂

  • חני  On דצמבר 17, 2009 at 10:44 pm

    תודה רבה על התגובה ועל הלינק. מעניין מאוד מה שכתבת ועוד אשוב ואקרא. חג שמח:)

  • שועי  On דצמבר 20, 2009 at 10:12 am

    כאמור, אני ממש לא בקיא בויניקוט; אבל חושב כי יצא לי לעלעל פעם בקובץ מתורגם לעברית
    בכל אופן בספרה של ענת פלגי- הקר, מאי מהות לאימהות: חיפוש פסיכואנליטי פמיניסטי אחר האם כסובייקט, הוצאת עם עובד 2005, מוקדש הפרק השישי עמ' 230-192 לויניקוט. שם הפרק: 'האם הטובה דיה'. הספר מונח כבר איזה זמן על מגדל הספרים המיועדים לקריאה ואיני מצליח להגיע אליו.
    (-:

  • חני  On דצמבר 20, 2009 at 3:06 pm

    גם אני לא הייתי בקיאה בנושא עד שהתחלתי לקרוא את הספר הזה, שעניין אותי בהתחלה בעיקר בגלל שמו- מהו עצמי אמיתי? מהו עצמי כוזב? גיליתי איש מאוד מאוד מעניין שתורתו הפסיכואנאליטית קשורה קשר הדוק להתפתחותו כאדם, וזה מאוד ממצא חן בעיניי, כי אני מאמינה ששני הדברים, אכן, קשורים.
    יעניין אותך בטח לדעת שויניקוט ראה את הענווה כהישג כהישג התפתחותי ממדרגה ראשונה. הוא כתב: "הרי רק מתוך התחושה של להיות אלוהים יכולים בני אדם להגיע אל הענווה היאה לאינדיווידואליות של האדם" (כתב זאת א- פרופו תחושתו של התינוק שהוא כל יכול).
    מאוד יפה לקרוא על איך שהוא עצמו "הלך וקטן" בעבודתו, וחשב שהוא בעיקר צריך לספק למטופל את התנאים הסביבתיים המתאימים כדי להתפתח. חוקר בשם kunz מצא בשאיפתו של של ויניקוט להצטמצמות ולענווה דמיון לפילוסופיה של לווינס "הרואה באחר את המרכז של העצמי" (זה ציטוט מההקדמה). חוקר אחר, טל, מצא דמיון לפילוסופיה הבודהיסטית בכל הנוגע ל" חיזוק יכולתו של האדם להתרוקן מעצמו, תוך שאיפה להפחית את אחיזתו בעצמי אישי".דברים אלה אמורים לגבי תהליך ההתפכחות שאדם עובר בחייו.
    הרבה הצלחה והנאה הערב:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: