דברים שאנשים נורמלים לא עושים

 

                          דברים שאמרה אביטל אפרת* בערב הפתיחה של  "שירת הבית"

 

זאת הפעם הראשונה שבה המוזיאון מציג תערוכת אמנות. בדרך כלל המוזיאון עוסק בתולדות היישוב ובהיסטוריה, אבל יש לנו גם עניין גדול מאוד בתרבות עברית וביצירה ישראלית. התערוכה של חני היא נדבך ביצירה העברית המקורית, ובהקשר של חני העברית היא מילת מפתח. בראש ובראשונה אני רואה בחני משוררת. השירים שלה מאוד מאוד מדברים אליי. בשבילי זאת שירה מופלאה שמדברת אליי בכל הרבדים – אישיים, אנושיים, נשיים. המילים בעלות עוצמה יוצאת מהכלל – השירה היא הרובד המחזיק של היצירה.
לאט לאט למדתי שהביוגרפיה של חני מאוד מורכבת, כי היא למדה בכלל תנועה ומחול, ואח"כ מישהו הציע לה ללמוד ערבית, אז היא למדה ערבית והיא מתפרנסת מהוראת ערבית. הרב תחומיות הזאת מאוד מיוחדת ונדירה והיא מחזקת את האמנות. כאמנית פלסטית יש לחני ייחוד נוסף שמורגש מאוד בעבודות – העובדה שאף פעם לא למדה אמנות באופן אקדמי. היצירה שלה מאוד אינטואיטיבית, נובעת מהר געש פנימי שמתפרץ על הבדים והחפצים. הכל מאוד פשוט ראשוני וילדי, אבל המורכבות מאוד בשלה.
אני באופן אישי התחברתי מאוד לחופש. לאפשרות של חני לעשות דברים שאנשים "נורמלים" לא עושים. דברים שילדים טובים לא עושים. הרי לימדו אותנו תמיד לקפל ולשמור ולא לצאת מהקוים, וחני לא נשמעת לחוקים האלה.   

האמנות שלה היא קודם כל התכתבות. התכתבות כי היא טקסט, וגם התכתבות בינדורית עם ההורים, הסבים והסבתות שאותם חני לא הכירה ועם בני המשפחה הגרעינית.
היבט מעניין בהתכתבות הזאת הוא ההתכתבות עם השושלת הנשית, עם האמא והסבתא. חני לא סתם כותבת על חפצים שנמצאים סביבה כמו מיטה שולחן ורדיו, אלא שולפת מארון המזכרות את המפה שהאמא רקמה ומתכתבת עם האמא. על מפת עבודת יד שקיבלה לחתונה היא מציירת זר פרחים לסבתא שאהבה לרקום.
יותר מכל חפץ אחר מבטאת שמלת החתונה את הרעיון של לקיחת חפץ שאנשים "נורמלים" שומרים בארונות. יש נשים ששומרות את שמלת החתונה שלהן בתוך ניילון אחרי שמסרו אותה לניקוי יבש, ואילו חני מציירת על שמלת החתונה שלה וכותבת עליה. רעיון משוחרר מאוד ופרוע. כי מהם בעצם החפצים עצמם? החפצים הם סוג של נוסטלגייה. המשמעות המילולית של המילה נוסטלגייה היא "להביט אחורה בכאב". בדרך כלל כשאנחנו מדברים על נוסטלגייה אנחנו חושבים על געגועים והתרפקות, אבל אצל חני מתאימה המשמעות המילולית, ובהקשר הזה  ההתכתבות עם האמא מאוד מעניינת .
אמא של חני, שרה, היא אישה של התקופה שלה, וכאשת התקופה היא רקמה על מפה בדייקנות פרחים מתוך דוגמאות. כשנוצר חור במפה היא תיקנה אותו באופן עמלני מסודר ותקני, ואילו חני עושה בדיוק ההיפך. היא מציירת על המפה בחופשיות, אבל מתוך התייחסות. במבט ראשוני הכל נראה מאוד שמח, צבעוני, פשוט וילדי, אבל כשקוראים את השירים נוצר קונטרסט מושלם. השירים מחזיקים את האמת הפנימית והמשמעות בצורה יוצאת דופן.

קרה משהו מיוחד בשיח בין חני לביני. כשראיתי את החפצים בפעם הראשונה הם היו זרוקים במחסן מוזנח, וכשהבאנו אותם למוזיאון הם הסתדרו בתוך ה"חדרים" כמו פאזל. הסלון עם הטלוויזייה וסרט החתונה של חני ויעקב, פינת הכביסה – האיזור שבו קורים המעשים היומיומיים, שבו כולנו צריכים "להתיידד עם עבודות הבית", חדר הילדים עם מיטת הנוער שעליה כתבה חני שיר לאבא שלה, ומעל המיטה הוילונות שאמא של חני רקמה.
יש גם לוח שנה ששייך לתנועת "ערכים" שמקיימת כאן, במוזיאון, הרצאות ביהדות.  בלוח יש ציורים שמופיעים בהם רק גברים דתיים – בעלי בית ורבנים, לא מופיעה בהם דמות אישה, וחני בחרה בלוח הזה כדי לכתוב בו את שירי השושלת הנשית שלה, כך שהסיפור שמופיע עכשיו בלוח השנה הוא סיפור הנשיות.
ואחרונים חביבים  אתייחס לשני הלוחות שנמצאים על יד המדרגות שמוקדשים לאבא של חני. האהבה שלו לרדיו נמצאת ברדיו, ועל ידם נמצא גם התנור שעל ידו אהב להתחמם בחורף.
זאת תערוכה שמזמינה שיחזרו אליה שוב ושוב כי בכל ביקור ניתן לגלות בה משהו חדש שלא נראה קודם. אני מאחלת לכולנו שנצליח להתכתב כמו חני עם האנשים הקרובים אלינו – המתים והחיים. 

 

* אביטל אפרת היא מנהלת מוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב ואוצרת התערוכה המלווה את ספר שיריי עכשיו הזמן לומר אמת. אנקדוטה מעניינת היא שאביטל היא בתו של עזריה אלון המיתולוגי, שאת תוכניותיו על נופי הארץ הרבינו לשמוע בבית ילדותי ברדיו הישן.  

 

                                                                   ***                             

 

בימים ראשון שני ושלישי ה-4-6.10 מתקיימות במוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב סדנאות לילדים בהשראת  "שירת הבית" וכן מתקיים שיח גלרייה. הפעילות בשעות 11:00 – 15:00.

את הסדנאות מעבירות מדריכות המוזיאון ואת שיח הגלרייה מעבירה אביטל.  

התערוכה תהייה פתוחה עד ה- 23.10.09  בימים ב'- ו' בשעות 9:00- 14:00. בחול המועד עד השעה 17:00

 

                                                           ***                                                     

 

עוד מתוך ערב הפתיחה:

 

http://www.notes.co.il/hanis/60651.asp

http://www.notes.co.il/hanis/60787.asp

 

 

                                                             סוכות שמח לכולם 🙂

 

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: