מקדוניה – אנשים שפגשתי בדרך (וגם צילומים וזורבה)

 

ביום חמישי שעבר חזרתי מטיול ג'יפים במקדוניה – מדינה צעירה בת 18, ששורשיה בממלכה עתיקה מהמאה ה-9 לפנה"ס. לפני שקיבלה עצמאות בשנת 1991 היתה מקדוניה חלק מיגוסלביה. 

אישי ואני הצטרפנו לטיול הכנה שארגן חבר שלנו –  דורון הרי – מדריך טיולים חווייתיים ( כאן אפשר לקרוא על טיול אופניים במונטנגרו ב"ניצוחו")  – וזכינו לפגוש ואף להכיר אנשים מקומיים שונים. 

                                                              DSCF3238 by you.

זה פאבלו. הוא מתגורר לבדו עם אשתו בכפר בשם גאליצ'ניק שנמצא בראש הר גבוה. יש להם מסעדה, ופאבלו  עוסק גם בצייד. הגישה לכפר קשה. בניהם של בני הזוג עזבו לעיר. בקייץ הם באים לבקר ולעזור. בקייץ גם מגיעים מבקרים לכפר, אבל בחורף, כשההר מתכסה שלג, הם נשארים לבדם. 

 

DSCF3239 by you.

זאת האישה. לא פגשנו אותה. ראינו אותה רק מרחוק –  מבשלת. במקדוניה רק גברים ממלצרים, ומלצרות נחשבת למקצוע מכובד. בכלל, לא כמו אצלנו, המקדונים עצמם עוסקים גם בעבודות הפשוטות . 

 

            DSCF3250 by you.

רועה כבשים שמתגורר בבקתת רועים במדרון ההר. הוא מכין גבינה מהחלב שהוא חולב ומוכר את הגבינה לחנויות.

                                DSCF3437 by you.

דייג

                                                       

DSCF3433 by you.

איכר זורע (בשקית שהוא מחזיק יש זרעים)

 

DSCF3389 by you.

רועת בקר (משמאל, במטושטש, אישה – גם הוא רועה כמוה. פגשנו את שניהם כשחזרו עם העדר הבייתה. )

 

 

DSCF3304 by you.

ניקולה פאבלסקי משיט סירה באגם אוחריד. את המתרחש באגם הסביר לנו בעברית, וגם שר לנו שיר מקדוני שתרגם לעברית. הוא גם צלם. זאת כתובת האתר שלו: www.nikoturs.com

 

                                DSCF3443 by you.

                         DSCF3446 by you. 

מלקטי פטריות שפגשנו על אחד ההרים. את הפטריות שהם מלקטים הם מוכרים למסעדות, וכך הם מתפרנסים.
כפי שאפשר לראות האיש משמאל מעשן. מקדונים רבים מעשנים. במסעדות מגישים מאפרה אישית לכל סועד.

 

                                          DSCF3419 by you.

 שחקני רחוב  בעיר ביטולה                                                         

 

                                        DSCF3469 by you.

ילדה מתוקה שחגגה יום הולדת שנה במנזר שבו התאכסנו בלילה האחרון. האורחים שבאו לחגוג את יום הולדתה ישבו ואכלו בחדר האוכל של המנזר, והשאירו על שולחן בחוץ את המתנות בלי שום חשש שמישהו יגנוב.    

 

DSCF3202 by you. 

זה ארסן – קיצור של השם ארסנייה – שליווה את הטיול שלנו.  כאן הוא נראה על רקע העיר סקופיה, עיר הבירה  שבה הוא מתגורר. ארסן הוא  בעלים של חברת תיירות קטנה. בעבר, בתקופה הקומוניסטית, היה מנהלה של חברת תיירות ממשלתית גדולה שהעסיקה כ- 4,000 עובדים.
בשלב מסויים עזב את מקדוניה והיגר לארה"ב. גם שם עסק בתיירות ואף הצליח, אבל מאס באורח החיים האמריקאי שלא הוביל אותו, לדבריו, לשומקום, רק גרם לו לרדוף אחרי עוד ועוד כסף. הגעגועים הבייתה ולאורח חיים פשוט החזירו אותו למקדוניה.
אחרי שחזר למקדוניה העביר את ניהול החברה לבנו גוראן, וכיום הוא לוקח חלק רק בפרוייקטים שמעניינים אותו.
דורון, המדריך, כינה אותו "זורבה", ואכן עם חכמת החיים שלו ושמחת החיים והסיפורים הרבים הוא הזכיר גם לי את הגיבור של קאזנצאקיס.
ארסן  ארח אותנו לכוס קפה בבית הקיץ שלו במאברובו. (ב' לא דגושה) – קוטג' קטן על מדרון הר בתוך יער. עלינו לבית בדרך צרה וחשוכה וכשיצאנו מהג'יפ התעופפו סביבנו המון גחליליות שהאירו את החושך.  

 

     DSCF3290 by you. 

מישו – מדריך מקומי באוחריד. כל הר במקדוניה הוא שמורת טבע ויש לו מדריך מקומי משלו. מישו הוא איש חביב ועדין ואוהב טבע אמיתי. הוא גם אוהב מאוד את הכפר שבו נולד. כשניקולה, משיט הסירה, סיפר שהוא נולד בכפר הכי יפה במקדוניה, הוא הוסיף מיד שמישו תמיד חולק עליו בעניין הזה, ומישו, אכן, התחיל מיד לדבר בשבח כפרו שלו.   

 

DSCF3241 by you.

קוסטיה, חבר של גוראן, בנו של ארסן. עורך דין במקצועו, שמאס בעריכת דין אחרי שגילה שאין דבר בינה לבין הצדק, והפך למדריך טיולים.
אביו הוא פרופ' להיסטוריה וגם הוא עצמו בקי בה. קוסטיה סיפר לנו בכנות רבה על הקשיים שאיתם מתמודדת המדינה הצעירה: על המתחים עם האלבנים שמתייחסים אל האיזור שבו הם חיים כאל חלק מאלבניה הסמוכה, על אחוזי האבטלה הגבוהים – כ- 35% – בעקבות פיטורי עובדים מחברות ממשלתיות לא רווחיות שהתפרקו עם הקומוניזם. אפילו לא היה צורך לפטר את העובדים, סיפר, הם פשוט לא הגיעו לעבודה, כי ידעו שאין יותר בשביל מה להגיע, וכיום רבים מהם עובדים בשוק השחור ללא כל תנאים סוציאליים.
קוסטיה סיפר לנו על התסכול רב שהוא חש בשל ההתנשאות של האיחוד האירופי וסירובו לקבל את מקדוניה לשורותיו. הוא הזכיר את המתיחות עם יוון סביב המורשת המקדונית (פיליפוס השני, מלכה של מקדוניה העתיקה, היה אביו של אלכסנדר הגדול) וסביב רכוש שיש לאזרחים מקדונים במקדוניה של יוון. לאחרונה הגישו בקשה לבית המשפט הבינלאומי לצורך השבתו. יוון היא אף זאת שלא הסכימה שמקדוניה תיקרא בפשטות "מקדוניה" ודרשה ממנה להיקרא בשם הארוך והמסורבל: "הרפובליקה היגוסלבית לשעבר של מקדוניה", ואף דורשת ממנה לשנות את הדגל שבחרה לעצמה.    
קוסטיה מתנגד לכל ניסיון לאפיין את המקדונים כסלאבים או יוונים – "אנחנו מקדונים" – הוא טוען עם לא מעט גאווה, ומזכיר שאלכסנדר מוקדון, בניגוד לכובשים אחרים לאורך ההיסטוריה, כיבד את תרבות העמים שאותם כבש.  
כששמע שדורון מכנה את ארסן "זורבה", סיפר שקזנצאקיס ביסס את דמותו של אלכסיס זורבה על אדם אמיתי שהכיר, שקבור במקדוניה.
כשביקרנו בבית הקברות היהודי בעיר ביטולה (שהיה סגור, אבל הצלחנו לראות מבחוץ איך עשב מכסה שם את
הקברים) קוסטיה אמר שהוא מרגיש חיבה וקשר לעם היהודי שסבל סבל כה רב לאורך ההיסטוריה ( יהודי מקדוניה, שהפכה לחלק מבולגריה במלחמת העולם השנייה, נשלחו לטרבלינקה). ישראל, בעיניו, היא מדינה שעשתה ממעט הרבה, בזמן שבמקדוניה, לדבריו, המצב כמעט הפוך. הארץ מבורכת בטבע נדיב, והתושבים מסתפקים במה שיש, לא מעוניינים לשנות ולהשתנות.

לכשעצמי יכולתי להבין אותם, את התנגדותם ל"מירוץ העכברים" המערבי, את רצונם להמשיך באורח חייהם הפשוט.

כשנפרדנו ארסן ביקש שאכתוב משהו על מקדוניה. הוא ביקש את זה כאילו דיבר על אהובה, ושוב הזכיר לי את זורבה, שאמר בין השאר: "היו ימים שנהגתי לומר: פלוני תורכי הוא, או בולגרי, או יווני. עשיתי למען ארצי דברים, העלולים לסמר את שערות ראשך, אדון. טבחתי בני-אדם, שרפתי כפרים, שדדתי ואנסתי נשים, השמדתי משפחות שלמות. מדוע? משום שהם היו בולגרים, או תורכים. 'פוי! לכל הרוחות לך, חזיר שכמותך!' אני אומר אל עצמי לפעמים. 'לך לעזאזל חמור שכמותך!' עתה איני אומר אלא – אדם זה הוא בחור טוב, והלה ממזר. ולא אכפת לי אם הוא יווני, או בולגרי, או תורכי. האם טוב הוא, או רע הוא? – זה הדבר היחיד המעניין אותי עכשיו. וככל שאני מזקין והולך – אני מוכן להישבע על כך בקרום-הלחם האחרון שאוכל – חש אני, כי לא אוסיף להתעניין אף בכך. בין שאדם הוא טוב, ובין שאדם הוא רע, רחמי נכמרים עליו. צר לי על כולם. מראהו של אדם פשוט קורע את לבבי, אף שאני מתנהג כאילו אינו מעניין אותי כלל. הנה הוא, שד עלוב שכמותו, אני מהרהר לי, אף הוא אוכל ושותה ואוהב ופוחד. יהיה מי שיהיה: אף הוא יש לו אל משלו ושד משלו ממש כמוני; ואף הוא ימות, ויהיה מונח באדמה, מתוח כלוח-עץ, וישמש מזון לתולעים ממש כמוני. שד עלוב! הרי כולנו אחים! כולנו בשר לרימה!"

וגם: "אילו רק ידענו, אדון, מה אומרות האבנים, מה אומרים הגשם והפרחים. אפשר שהם קוראים – קוראים לנו – ואנו איננו שומעים אותם. מתי תיפתחנה זרעותינו לחבק את הכל – את האבנים, את הגשם, את הפרחים, ואת בני-האדם? מה דעתך על כך, אדון? ומה אומרים ספריך על כך?"

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On יולי 30, 2009 at 10:33 am

    צילום גלגל ה-ב-מ-וו כמעט הרס לי את התיאוריה אבל סיפורו של ארסן החזיר לי את הצבע ללחיים
    הסיפור הוא אורח חיים פשוט, פשטות, טבע והסתפקות במועט, אני כה מקנא בחברה כזו שבה אין מירוץ לשום מקום, חיים בריאים ונבונים, זו הדרך, אהבתי את העיסוקים, המקצועות והפשטות, יחי מלקטי הפטריות

  • שאול (לשעבר תמוז)  On יולי 30, 2009 at 2:24 pm

    האנשים נראים כמו דמויותיו של קוסטריצה בשעת הצוענים ובחתול שחור חתול לבן

  • אסתי  On יולי 30, 2009 at 2:52 pm

    איזה צילומים, איזה קאסטינג (כמו שאומר שאול – ממש לסרט של קוסטריצה), איזה טקסט נפלא, איזה עונג.
    נראה לי שהטיול הזה הוא אחד החוויות שתיקחי איתך לכל החיים.
    ובאמת ברקע כל הזמן שמעתי את זורבה מדבר…

    את זוכרת את הקטע שלו כנגד המאכל של ביצי שור? איך הוא מתאר את השור צורח בזמן שהאחרים מתענגים על בליסת אשכיו?

  • יעל  On יולי 30, 2009 at 7:30 pm

    מקסים. אח, הימים הפשוטים, כשעוד היו גחליליות באוויר הליל…

  • חני  On יולי 30, 2009 at 8:27 pm

    יש במקדוניה גם עשירים ויש פער בין עשירים לעניים, אבל התחושה הכללית היא של חיים פשוטים מעוררי השראה. משמח אותי שהתרשמת כך מהסיפור של ארסן. היה פשוט תענוג לשמוע אותו מדבר על החיים – מסביר מה לדעתו באמת חשוב (כפי שציינת) – מין פילוסוף טבעי.

  • חני  On יולי 30, 2009 at 8:40 pm

    גם אני נזכרתי כל הטיול בקוסטריצה – במאי שאני מאוד אוהבת. אחרי הכל הסרטים שלו מתרחשים באיזורים מאוד קרובים והאנשים דומים.
    נזכרתי גם במוסיקה הנפלאה של הסרטים שלו של גוראן ברגוביץ'.למשל כאן מ"שעת הצוענים":

  • חני  On יולי 30, 2009 at 8:57 pm

    תודה רבה. חווייה מאוד מיוחדת שעשתה לי חשק לקרוא שוב את הספר הזכור לטוב. תודה גם על התזכורת המיוחדת 🙂

  • חני  On יולי 30, 2009 at 8:58 pm

    הגחליליות והפשטות עוררו גם בי געגועים:)

  • שועי  On יולי 30, 2009 at 9:01 pm

    ברוך שובך,
    נהניתי מאוד לקרוא,גם אני הייתי רוצה להיות רועה צאן מדי פעם בפעם…
    כמה רחקנו כולנו מעם הפשטוּת
    (-:

  • חני  On יולי 31, 2009 at 1:09 pm

    יש איזו בעייה שמקשה על קליטת התגובות. מקווה שהפעם התגובה תיקלט:
    נכון, רחקנו. אבל אולי אפשר עוד לחזור. אולי לא לרעיית צאן, אבל כן לאיזו פשטות.בזה, בעצם, עוסק "זורבה היווני".
    עוד אתמול (בעקבות התגובה של אסתי) חיפשתי את זה:

  • גבריאלה  On אוגוסט 4, 2009 at 12:02 am

    יש קושי להשאיר כאן תגובות.

  • חני  On אוגוסט 4, 2009 at 5:02 pm

    מקום מאוד יפה. מומלץ ביותר 🙂

  • מירי פליישר  On ספטמבר 4, 2009 at 12:18 am

    איזה צילומים חני
    את רבת כשרונות וטובים!

  • חני  On ספטמבר 5, 2009 at 10:20 pm

    נחמד לפגוש אותך גם כאן 🙂

  • בעז שחם  On אפריל 13, 2010 at 11:53 am

    שלום חני
    מאד נהניתי לקרוא את מה שאת כותבת
    אני מתכוון לצאת לטיול במקדוניה בקיץ הקרוב, עם קבוצה גדולה של חברים שמטיילים כבר שנים רבות טיולי רגליים בארץ. רציתי לבקש את עזרתך ביצירת קשר עם ארסן, שעליו את מספרת.
    תודה רבה מראש!

    .

  • חני  On אפריל 13, 2010 at 1:14 pm

    היי בועז,

    איזה כיף לכם! אברר ואשלח לך תשובה במייל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: