מד"ר עז אלדין אבו אלעיאש לאלברט אינשטיין

 

רציתי להעלות פוסט שבו אציג את אמנת החמאס במהופך, כביכול כמצעה של מפלגה ישראלית – יהודית. רציתי לזעזע, לפקוח את עיני מי שלא הבין שמדובר בתנועה קיצונית, רצחנית ואנטישמית. להוכיח שמדובר באוייב מר, שדרכו היא דרך המלחמה והטרור, והוא דוחה כל ניסיון להסדר. כל ההוכחות לדבריי אלה מופיעות באמנה, והמעוניין לבדוק זאת מוזמן לעיין כאן.
טרחתי על הפוסט שרציתי להעלות יום שלם, ובסופו של דבר החלטתי לא להעלות אותו גם בעקבות התכתבות בפוסט של עידן לנדו, ובעיקר כי שוב ושוב עלו לנגד עיניי פניו של ד"ר עז אלדין אבו אלעיאש. כל מלחמה צורבת בתודעה גיבור מיוחד. דמות שהתקשורת מצליחה להפוך לגיבור בזכות אמירה מיוחדת, מחווה, צילום.
עבורי גיבור המלחמה הזאת הוא ד"ר עז אלדין אבו אלעיאש. רופא גניקולוג, פעיל שלום פלסטיני המתגורר בעזה ועובד בישראל, שאיבד במלחמה את שלוש בנותיו. בדמותו מתגלמת בעיניי מהות הסכסוך: הקשר הסיאמי בינינו לבין הפלסטינים – זוג תאומים סיאמיים לא זהים, ששניהם סובלים מהחיבור ביניהם.
הפליא אותי שלד"ר עז אלדין אבו אלעיאש היה חשוב כל כך להוכיח שמהבניין שבו הוא מתגורר לא נורתה אש לעבר ישראל. התפלאתי, כי אני עצמי לא הייתי משוכנעת שיירי כזה הוא סיבה לפגיעה בבניין. ד"ר עז אלדין אבו אלעיאש היה משוכנע בכך יותר ממני, ואפילו הודיע מראש שיקבל את ההודאה בטעות, שכן הוא מבין, כך אמר, שבמלחמה טעויות כאלה יכולות לקרות.
ראיתי מולי אדם שוחר שלום הנשלט על ידי תנועה שעבורה יירי לעבר אזרחי האוייב הוא דרך מוצהרת, כמו גם הטקטיקה הצבאית שבה היא נוקטת: יירי מתוך האוכלוסייה האזרחית שלה עצמה, מתוך הנחה שבשל כך – בשל הסתתרותם של היורים בתוך האוכלוסייה – היורים לא ייפגעו.
ראיתי מולי אדם שנפגע פגיעה כפולה: אחת מהתנועה השולטת בחייו שדרכו אינה דרכה, והשנייה מאויביה של התנועה הזאת – מאיתנו.
צר לי מאוד על ד"ר עז אלדין אבו אלעיאש, ועל כל אזרח חף מפשע שנפגע בעזה. צר לי גם על כל מי שנפגע בצד שלנו מהטרור הפלסטיני, אך אין די בצער. יש צורך לעשות מעשים כדי לחולל שינוי, כדי לגרום לך שאירועים כאלה לא יישנו בשני הצדדים.
המעשה הנדרש  למיטב הבנתי הוא ניתוח שיפריד את שני התאומים הסיאמים הלא זהים האלה זה מזה, ומחייהם המשותפים הגורמים סבל לשניהם. ניתוח שיאפשר לכל אחד מהם לנהל את חייו באופן עצמאי ללא תלות באחיו. 
ניתוח כזה הוא מטבעו מסובך, אבל נראה לי שאין מנוס מלערוך אותו, ולמיטב הבנתי נתקשה לערוך אותו בכוחות עצמנו, ועלינו להסתייע לצורך ביצועו ברופא מנתח מהחוץ. ולא די בניתוח הפרדה, יש צורך גם בבדיקות אחרי הניתוח, בדיקות שיבטיחו את שמירת בריאותם של המנותחים.

מחשבות אלה הזכירו לי ספר שנמצא ברשותי שנמצאים בו נאומים ומכתבים של אלברט אינשטיין. הספר ששמו "דמות עולמי" ראה אור בהוצאת שטיבל בשנת תרצ"ה ותרגם אותו מגרמנית ד"ר ש. אטינגר. בחרתי מתוכו נאום שנשא אלברט אינשטיין לפני אסיפת סטודנטים, נאום שנושאו הוא "פירוק הנשק". בשל "עתיקותו" של הספר התרגום ארכאי, והרשיתי לעצמי לשנות מעט את הניסוח למען בהירות הדברים:

"יותר מאשר בשנים שעברו תלוי מזלה של האנושות התרבותית בכוחות המוסריים, שתוכל למצוא בקרבה.
אם האגואיזם חסר הגבולות עלול להוביל לאבדון בחיים הכלכליים, הרי ביחסים שבין לאום ללאום הוא מורה דרך גרוע עוד יותר.
התפתחותה של הטכניקה הצבאית הגיעה למדרגה כזו, שהאדם עתיד לקוץ בחייו, אם לא תימצא בקרוב הדרך לשמירה מפני המלחמות. כגודל החשיבות של מטרה זו כן דלו המאמצים , שהושקעו עד עכשיו להשגתה.
אין המלחמה דומה למשחק חברותי, שהמשתתפים בו נוהגים לפי כללים ידועים ומהם אינם זזים. במקום שהועמדה השאלה: "להיות או לחדול", שם ניטל כוחם של כללים והתחייבויות! רק הפרישה בלי תנאי מן המלחמה לכל צורותיה יכולה להביא הצלה כאן.
לא תספיק פה יצירת אינסטאנצייה בינלאומית לבוררות. יש להמציא בכוח חוזים את הערובה לכך, שכל האומות יחד יהיו מחוייבים לקיום פסקיה של אותה אינסטאנצייה. באין ערובה כזאת לא יצליחו לעולם האומות לפרק מעליהן את נשקן באמת.
ולמה אין הדבר הזה נעשה? ולמה נגזר על כל אדם ועל כל אומה שיחרדו וירעדו לקיומם? מפני שכולם מתכוונים רק להנאת עצמם העלובה בת הרגע, ואין הם רוצים לכפוף יצרם לשם אושרו ושגשוגו של הכלל.
לפיכך אמרתי לכם בתחילת דבריי, שיותר מבשנים הקודמות תלוי עכשיו מזלה של האנושות בכוחות המוסריים שבה.
היכן מעיין הכוחות להתפתחות כזאת? רק באלה, שניתנה להם האפשרות לחזק רוחם ולשחרר מבטם בלימודים באביב ימיהם. וכך, אנו, הקשישים, נושאים עינינו אליכם בתקווה, שאתם, במיטב כוחותיכם תחתרו ותשיגו את המטרה, שאנו קצרה ידנו מהשיגה".