ארץ לא נהדרת וגם הפוסטמודרניזם

 

כן. גם אני ראיתי אתמול את "ארץ נהדרת" וכן, צחקתי. צחקתי מיכולות החיקוי וגם מהבדיחות ומהטקסטים השנונים, אבל באיזשהו שלב הפסקתי לצחוק, ולמה? אנסה להסביר.
"ארץ נהדרת" כפי שנראתה אתמול על המסך גם צוחקת על תופעות מדאיגות וגם משתפת איתן פעולה. כך במקרה ה"אח הגדול" – כששפרה האמיתית הגיעה לפתע לאולם, וכך במקרה "הבחירות" כשנתנו לאהוד ברק הזדמנות להיות "כן נחמד." האמת היא שכשחושבים על שיתוף הפעולה הזה עם אותן תופעות שאותן, כביכול, מבקרים, אין סיבה להיות מופתעים. אחרי הכל מדובר בתוכנית הדגל של ערוץ 2, שהוא גם הערוץ שמשדר את "האח הגדול", ושזקוק גם לשיתוף פעולה עם פוליטיקאים שבאים אליו לתוכניות אחרות, וגם מהווים מקור לחדשות ולסקופים.
בקיצור: סאטירה אמיתית וחדה כנראה לא נראה שם. מה שגרם לי להפסיק לצחוק היתה התובנה שמה שאני רואה זאת, בעצם, סאטירה משתפ"ית .

מה שכן: התכנית העלתה בי הרהורים על הקשר שבין תופעת "האח הגדול" לבין ה"פוסט מודרניזם", ונזכרתי בטקסט שהעליתי כאן בעבר, ונראה לי מתאים מאוד להעלות אותו שוב. את הטקסט כתב בני הצעיר, עומר שטרנברג, היום תלמיד תיכון בכיתה י"א. הוא כתב אותו לפני שנה או שנתיים, והופתעתי לגלות עד כמה הוא רלוונטי. ולא יאומן שאפילו השם שפרה מופיע בו.

                               

                                             תיאטרון הנעל האדומה

 

האורות נדלקים. שפרה ועפרה יושבות על הבמה, להוטות לקראת תחילת ההצגה.

שפרה: נו?!
עפרה: ששש, את מפריעה לקסם בהתהוותו!
שפרה: איזה קסם, זה לא התחיל!
עפרה: אוי, שפרה, שפרה… מובן שזה התחיל!
שפרה: אז למה לא קורה כלום?
עפרה: נו באמת, מה אני, פרשנית?!
שפרה: אבל לא קורה שום-דבר!!!
עפרה: שפרה, זה פוסט-מודרני.
שפרה: בסדר, בסדר, פוסט-מודרני – אבל למה לא קורה שום-דבר?!
עפרה: זה הכל בחירות אומנותיות של הבמאי! אוח, ממך ציפיתי ליותר, שפרה! את לא רואה את הקסם שבאמנות הזו?
שפרה: כל מה שאני רואה זה המון ראשים שחורים צפים.
עפרה: נו, שפרה, תפעילי קצת את התאים האפורים! זה הכל מטאפורה!
שפרה: מטאפורה?
עפרה: מטאפורה!
שפרה: אה, מטאפורה…
פאוזה.
מטאפורה למה?
עפרה: לחיים כולם! כל החיים שלנו הם מטאפורה אחת גדולה.
שפרה: אה, הבנתי…
פאוזה.
מה?
עפרה: תראי, תראי איזו ביקורת נוקבת! איך כל הפרצופים האלה בוהים בנו, כולם מסתכלים לאותו המקום, מתהפנטים – ומה בסך-הכל כל-כך מהפנט אותם?! כמה אנשים שבאו לראות הצגה!
שפרה: אה – מטאפורה!
עפרה: מטאפורה, מטאפורה! זה יוצר אצל הצופה זלזול במין האנושי, איך עדר גדול כל-כך של אנשים פשוט יושב וצופה – במה?! בשום-דבר!
שפרה: כמו… טלוויזיה?
עפרה: אוח, שפרה – כן, כמו טלוויזיה! איך תמיד את יודעת להוזיל הכל?! רואים שלא הבנת את המטאפורה…
פאוזה.
שפרה: כל השעה וחצי היא ככה?
עפרה: תני לקסם לפעול עלייך… אמרתי לך, זה פוסט-מודרני! תני לזה לחלחל דרכך…
פאוזה ארוכה.
שפרה: שלא תטעי, אני מאוד משתעממת… מה, באים, תיאטרון, הצגה – אתה מצפה לראות טיפה יותר מפרצופים שבוהים בך. את יודעת, מה עם קצת קלאסיקה?! איזו פתיחה נחמדה, פתאום קונפליקט, התפתחות, שיא, פיתרון, מוחאים כפיים ואומרים יפה שלום!
עפרה: זה כי את מיושנת. את לא פתוחה לשינויים! את לא מבינה, זה… זה פוסט-מודרני, זה הכל…
שפרה: מטאפורה, מטאפורה… שלא תטעי, אני מאוד משתעממת…
פאוזה.
עפרה: (קולה מתחיל לרעוד) אוי, זה כל-כך מרגש…
פאוזה. נכנס מנחה, נעמד מאחורי עפרה ושפרה ופונה אליהן.
מנחה: בנות, אנחנו נרצה להתחיל.
עפרה: (לשפרה) זו הצגה בשיתוף הקהל!
שפרה: הפוסט-מודרניזם ממש חוגג פה…
עפרה: הצגה מצוינת, מ צ ו י נ ת!
מנחה: (מבולבל, מתקשה להבין) כן, נרצה להתחיל.
עפרה: אני לא מבינה…
מנחה: ההצגה… צריכה להתחיל… על הבמה.
עפרה: והיא מתחילה מצוין! זה מאוד מרגש, מאוד!
מנחה: בנות, אתן מעכבות פה קהל שלם.
שפרה: מה זאת אומרת?
עפרה: ששש, תהיי בשקט! את מעכבת קהל שלם!
שפרה: זו גם מטאפורה?
מנחה: טוב, בנות, אני מצטער, אתן תאלצו לפנות את הבמה.
עפרה: מה?!
מנחה: (מתלהט) מה, מה, מה, מה! רדו כבר מהבמה, כוסאמק! כל פעם איזה זוג סניליות מגיע, מתיישב לי על הבמה, ומה אני רציתי?! להנחות פה את ההצגה?! להוביל אותה?! נמאס!!! עכשיו, פעם אחרונה, תרדו – לא, מצידי אל תרדו, פשוט תפנו את עצמכן בעדינות לצידי הבמה, ותנו להופעה להתחיל!!!
שפרה: אנחנו על הבמה?!
מנחה: (בעצבים בלתי נשלטים) זוזו!!!
שפרה ועפרה מזיזות את הכיסאות שלהם לצידי הבמה. המנחה נושם ונרגע.
ערב טוב, גבירותיי ורבותיי – שלום רב לכם! ברוכים הבאים לתיאטרון הנעל האדומה! הערה קטנה לפני שנתחיל: בתמונה העשירית נפלה טעות ונאמרת המילה מעגל במקום מרובע – על-כן, ארצה שנדגיש הבדל עקרוני בין השניים: המרובע הוא זה עם הפינות. זכרו – כאשר בתמונה העשירית נאמרת המילה מעגל – הצורה בלי הפינות – מתכוונים למילה מרובע – הצורה עם הפינות. מעגל – זה מרובע. מרובע – זה מרובע. אבל מעגל – זה מרובע. זקנים, סנילים ושאר רפי שכל מתבקשים לכתוב הערה זו בכתב קריא על גב כף ידם. תודה, וצפייה נעימה. 
שפרה: (ממלמלת) מאוד מטאפורי. 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On דצמבר 24, 2008 at 5:30 pm

    אני לא ראיתי את התכנית הכה- מדוברת אתמול (לא מסיבות אידיאולוגיות, מסיבות של חיים ועניינים אחרים…), אבל כל היום אני לא מפסיקה לשמוע על זה ברדיו וגם כאן ב"רשימות".

    כיוון שלא ראיתי אני פסולה לעדות, אבל גם אני חשבתי שזה בעייתי לשתף את מושאי החיקוי בתכנית, בעיקר מסיבה אנושית- כשאתה מצטלם עם מישהו אתה מפטפט איתו קצת, מתאפר איתו, מתיידד איתו.זה לגמרי טבעי, אבל אח"כ יהיה לך הרבה יותר קשה לצחוק עליו ולכן אני מסכימה עם הגדרתך לסאטירה משת"פית.

    ואני זוכרת את הקטע המוצלח של בנך מהפעם הקודמת (-:

  • אהרון תמוז  On דצמבר 24, 2008 at 5:45 pm

    כמו צריכת היתר של הקפיטליזם
    כמו הג'יפים המזוהמים המסוכנים וזוללי הדלק

  • גבריאלה  On דצמבר 24, 2008 at 5:46 pm

    את הטקסט המצחיק הזה…
    תודה תודה וד"ש לעומר

  • חני  On דצמבר 25, 2008 at 3:43 pm

    על התגובות טלי, אהרון וגבריאלה 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: