תפילה
השנה, בראש השנה,
בבית הכנסת המסורתי,
פתאום היו אתי
סביי וסבתותיי עליהם השלום,
שמעולם לא ראיתי,
ועוד אבות ואמהות.
ואחרי ברכת כוהנים
נכנסו הלוויים.
אפילו את אדם הראשון ראיתי
מתחבא מבוהל
בין עצי גן עדן,
מעליו ציפורי גן עדן
והשמיים האינסופיים,
כי אדם מתגעגע
אל שורשיו,
אפילו נגדעו באכזריות,
כמו נחלים
שמתגעגעים אל הים,
שלרגעים מתמלא.
הקפות שניות
שבע פעמים
אני מקיפה
את הרוח –
בידיי גווילין עתיקין
ואותיות חדשות
פורחות באויר.
*
חג שמח!
יוצאת לאור 
תגובות
יפה, מאוד
ואני חשבתי משום מה על אלבר קאמי וספרו באותו השם
ובאמת האדם מתגעגע לשורשיו. נהדר ! (-:
שרון ודפנה. הרבה שמחה 🙂