מחנאות בקדימה

 

המשפט "לא תהייה מחנאות בקדימה", שנתקלתי בו שלשום ככותרת ב"וואלה", ונאמר ע"י ציפי לבני, גרם לי להרהר בגלגולה של המילה: "מחנאות".
המילה הזאת הזכירה לי ספר שהביא לפני זמן מה אישי לבננו הצעיר, שהוא חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד והלומד: "ספר המחנאות" – חלק שני. הספר ראה אור בשנת 1973 בהוצאת הקיבוץ המאוחד . כתב אותו יחזקאל אבנרי ואיירה אותו שושנה אנג'ל. אישי מצא את הספר בחנות ספרים ששמה "מרתף הספר" שנמצאת ברחוב סירקין בחיפה, שבה רכש עבור בננו את ספרי הלימוד שלו.
החנות, אגב, מומלצת מאוד: יש בה ספרים מכל הסוגים – חדשים וישנים, חלקם נדירים ממש, וכבר מצאתי בה בעבר ספר ישן של ברנר, וכן ספרי פילוסופיה בין השאר של אינשטיין ובובר ואפילו של שפינוזה. אישי, מכל מקום, מצא בה הפעם עבור בננו את "ספר המחנאות", שכולל בעיקר עצות מעשיות להקמת מחנה אוהלים ומיני מתקנים מורכבים כגון גשרים, מגדלים, רפסודות, מחילות עפר, וכן בישול, תברואה, עזרה ראשונה, משחקי ומפקדי לילה. אלא שמשפטים מסויימים וכמה קטעים העלו בי את המחשבה, שכדאי מאוד שגם ציפי לבני תעיין בו.

למשל ב"פתח דבר" מסביר המחבר שביצוע כל העניינים המפורטים בהמשך מחייב: בגרות, ידע, וחוש אחריות.
בתחילת פרק ב', פרק המחנה, הוא מסביר על "המחנה כגורם חינוכי":
"מדריך היוצא עם קבוצה למחנה – עינו צריכה להיות פקוחה על הגבות חניכיו. הוא צריך לקדם פני תופעות של אי רצון ואי נוחיות, וכמובן – של התפרעות. זכרונות ומושגים הנרכשים במחנה אחד (ביחוד אם המדובר הוא במחנה הראשון) – מלווים את החניך שנים רבות, ולעתים אף קובעים את גורלו בתנועה".
לאחר מכן מזכיר הכותב כמה ערכי מחנה החשובים בעיניו, וביניהם: 
עבודת הצוות – "…שיתוף הפעולה של החברה כולה, הנו, כידוע, תנאי להצלחת המחנה. דבר זה אינו מובן מאליו… התאוריות היפות חייבות לעבור בכוך המבחן של החיים…שם לומדים להעריך את החבר לא לפי דיבוריו אלא לפי מעשיו. שם מתגלים אלה אשר דיברו גבוהה גבוהה, ובבוא הרגע להגשים את דיבוריהם – נכשלו. ולעומתם אלה שלא נשמע קולם בשיחות, אך בבוא הרגע לעשות – עמדו בכבוד."
החיים בחוץ – "מפגישים את המשתתף במחנה עם הסביבה והטבע על כל החוויות הכרוכות בכך…עד עתה היה רואה זאת תמיד רק כאורח, המציץ על הדברים לרגע וחוזר מהם אל סביבה אחרת, ואילו עתה הוא רואה אותם ראייה חדשה – מבפנים. "

תוך כדי עיון בספר עלה בדעתי, שהשינוי שעברה המילה "מחנאות" מלמד על השינוי שעברה החברה כולה – התפלגות סקטוריאלית, שבה כל סקטור דואג לצרכיו שלו ללא התחשבות בצרכי האחרים.
מצד אחד מדובר בתהליך טבעי ובריא של התבגרות. החברה הישראלית, חברה של מהגרים, גילתה שהיא מורכבת, בעצם, מקבוצות נפרדות, שלכל אחת היסטוריה ומסורת משלה, וכל קבוצה כזאת יכולה, ואפילו צריכה, לשמור על ייחודה ולהשמיע את קולה, אבל מצד שני קיים קושי גדול לקבל ולהכיל את ה"אחרים".  מהבחינה הזאת, השנייה, נראה לי שלא תזיק לנו "מחנאות" מהסוג הישן. תוספת מחנאות כזאת נראית לי רצוייה לא רק בקדימה, אלא במדינה כולה וגם באיזור.  

                                             

                                                              *

ועוד בהקשר הזה בעניין אחר: יצא לי לראות אתמול את הסרט "אקסודוס" בערוץ mgm.
למרות אמריקניותו ועתיקותו הסרט הזכיר לי כמה לא פשוט ולא מובן מאליו היה להקים את המדינה הזאת. רציתי רק להזכיר למי ששכח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: