כתיבה, מחיקה והוצאה לאור

לאחרונה מחקתי שני שירים אחרי שהעליתי אותם לבלוג. לא הייתי שלמה איתם. הם לא היו די טובים בעיניי. הוצאתי אותם לאור קודם זמנם, ורק אחרי שיצאו חשתי בחסרונותיהם. ודאי אמשיך לעבוד עליהם, ואולי אעלה אותם שוב במועד מאוחר יותר, אבל שני המקרים האלה הבהירו לי את נחיצותו של העורך בתהליך הכתיבה, ואת נחיצותו של זוג עיניים נוסף, שמתבוננות ביתר אובייקטיביות, או בסובייקטיביות אחרת, במה שנכתב.
אני חשה בנחיצות הזאת במיוחד בעת האחרונה, שבה אני אוספת שירים שכתבתי בתשע השנים האחרונות – עוד מעט עשר – מאז ראה אור ספר שיריי הראשון – שירי מעבר. כבר אספתי אותם בעבר, כלומר השמטתי אחדים ותיקנתי אחרים, אבל גם מאז עבר זמן, נוספו שירים חדשים, ובעיקר השתנתה נקודת המבט. 
כשפרסמתי את ספר הפרוזה הראשון שלי – עונות – ציטט באזניי נתן שחם, שערך את ספרי, את בודלר שאמר, שמשורר, בעצם, לא מסיים אף פעם את הכתיבה, אלא רק משחרר אותה לעולם. אבל להרגשתי גם השחרור הזה צריך להיעשות ברגע המתאים, ועורך יכול להיות כאן לעזר.
ואולי מדובר גם בצורך להיחלץ, ולו לזמן מה, מהבדידות שבכתיבה. באפשרות לעשות כברת דרך בחברת אדם נוסף. מה שבטוח זה שעורך כזה צריך להיות בעל מקצוע טוב – סוג של מיילד /ת.
הרבה פעמים שמעתי שמשווים את תהליך היצירה ללידה, ואכן, יש דמיון מסויים, אבל בעיניי דווקא תהליך ההוצאה לאור יותר מזכיר אותה,  והחששות והדאגות שמתעוררים בתהליך מזכירים לי משפט נפלא, ששמעתי פעם מאדם נפלא, גם הוא סוג של מיילד – מורה בקורס שהשתתפתי בו, שמשלב בודהיזם ותראפייה. הוא נהג לומר שוב ושוב:" trust the process"- סוג של מאנטרה שמלווה אותי מאז. פעם הקדשתי לו שיר. חשבתי להעלות אותו, אבל קריאה מחודשת בשיר גורמת לי לרצות לחכות לזוג העיניים הנוסף.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On ספטמבר 10, 2008 at 9:52 am

    לא נותר לי אלא להסכים עם המשפט הנפלאtrust the process
    ולהגיד שאני חושבת שאפקט הזמן נורא משמעותי בתהליך הזה של הכתיבה.
    כותבים כי חייבים להוציא החוצה, אבל אז אני חושבת שמצווה לשים בצד ולחכות. כמו עוגת שמרים. שיתפח. שיעבור זמן. שהחיבור בינך לבין התינוק שילדת כבר לא יהיה סימביוטי. שהעין שלך תהיה יותר אובייקטיבית ואז לקרוא בעין החדשה שקיבלת ולעשות את התיקונים הנדרשים וללכת הלאה

  • טלי  On ספטמבר 10, 2008 at 12:55 pm

    יש טקסטים שצריכים שקט, וחושך ותקופת דגירה, ותמיד תמיד צריכים עוד זוג עיניים אחד לפחות.

    דוקא כשהטכנולוגיה מזמנת את הפרסום המיידי, צריך אומץ מיוחד לשים רגל על הברקס, לעצור ולפעמים גם למחוק, בסופו של דבר זה ייצא ככה הרבה יותר בשל ומוכן.

  • חני  On ספטמבר 10, 2008 at 7:58 pm

    מסכימה מאוד, אסתי.יש עין חדשה שנפקחת כעבור זמן, אבל בנוסף אליה, כמו שטלי אומרת, צריך זוג עיניים נוסף.
    ומעניין, טלי, שאת מקשרת את הפעולות האלה של עצירה ומחיקה עם אומץ – תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: