לרגל המצב

 

שיר שכתבתי כבר לפני די הרבה זמן בנסיבות אחרות, ומתאים לי להעלות אותו היום בעקבות הפוסט הקודם.   

 

קום שמשון,
קום.
קום כל כולך.
קום עם שערך הגזוז
עם החורים בעיניך
שניבטת מהם
פלצות הבגידה.
קום ולך לך
כמו אברהם אביך לפניך
לארץ חדשה.

קום ועזוב
את הבית השקרי הזה,
שבו אתה שרוע
על הרצפה הקרה
קשור בחבלים
שליפפו סביבך בורים
בבערותם.
קום כי שונאיך
אינם אלא גמדים אחוזי בהלה
המתרוצצים בתוכך.

קום וקח את גורלך בידך –
עשה שישתלשל מאחוריך
בלבירינט השנאה הזה
כחוט אהבה אדום –
שנה את גורלך המר!
לך לעבר שער העיר שנשאת לפנים
בזרועות הפטריק קים המסוקסות שלך –
התקדם לכיוון פתח היציאה!

הנח לעמודי הלעג
שיתמוטטו מעצמם
לקול נקישות צעדיך
על המדרכה.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  ביום אוגוסט 4, 2008 בשעה 6:20 pm

    אני שמחה לגלות כל התייחסות לירית לגיבור המקומי שלנו…
    ופרט לכך מסכימה לגמרי עם רוח הדברים.

  • חני  ביום אוגוסט 4, 2008 בשעה 7:58 pm

    רק שהפעם לא הצלחתי לזהות לאיזו דפנה לוי אני מודה – מה"זאטוטון" או מ"המדור"?
    ובכל מקרה תודה על התזכורת לגבי העיר 🙂

  • רחביה ברמן  ביום אוגוסט 4, 2008 בשעה 10:37 pm

    למדינת ישראל, ואם רק איאלץ ואף אוכל – יימשך אפילו אחריה. אינני רוצה בזאת. אני מעדיף שהמדינה תתקן את עצמה מאשר תמשיך לתהום. אבל אם מי שאומר "אה, סליחה, אנחנו נוסעים ישר לתהום מביע בכך שנאה, אז פשוט אין לי מה לומר לך.

  • רחביה ברמן  ביום אוגוסט 4, 2008 בשעה 10:42 pm

    שמשון לאשקלון? הוא נולד בצרעה, פעל בין צרעה לאשתאול בעיקר, והקשר היחיד שלו לאשקלון היה ששם הרביץ לפלשתים שפתרו בדרך לא פיירית את החידה שלו.

  • חני  ביום אוגוסט 4, 2008 בשעה 11:04 pm

    השיר הזה נכתב הרבה לפני שידעתי שקיים איש שקוראים לו רחביה ברמן.
    הוא ממש לא מכוון אליך, ובכלל לא נכתב, לפחות מבחינתי, כשיר פוליטי, אלא כשיר מאוד אישי.
    העליתי אותו, כי אחרי הפוסט הקודם התחברתי אליו. זה הכל.
    ותודה לך על העדכון לגבי המקומות.

  • רחביה ברמן  ביום אוגוסט 5, 2008 בשעה 1:16 am

    הפוסט די קושר את זה, אבל אם את מעדיפה להתכחש כי לא בא לך להתווכח אתי, אני מבין אותך 🙂

    אה – שמחתי.

  • חני  ביום אוגוסט 5, 2008 בשעה 9:46 am

    זה תמיד טוב. אולי נוכל להמשיך להתווכח בפוסטים אחרים…
    ותודה על ה – 🙂

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוגוסט 5, 2008 בשעה 11:15 am

    שלום חני,

    הבעיה בגישה שלך שהעלית כבר בהרבה מאמרים כאן היא שאת מנסה להתאים את חוקי המוסר למצב.
    זה צריך להיות הפוך. צריך להתאים את המצב לחוקי המוסר.

  • חני  ביום אוגוסט 5, 2008 בשעה 1:06 pm

    ומהו המצב? לא הבנתי את כוונתך.

  • טלי  ביום אוגוסט 5, 2008 בשעה 2:00 pm

    שלא לגמרי הבנתי את הנמשל, הפעם…

    קראת את "דבש אריות" של גורסמן? נותן פרשנות מאוד יפה ומעניינת לסיפור של שמשון.

  • חני  ביום אוגוסט 5, 2008 בשעה 2:19 pm

    בכל מקרה הוא לא נכתב כמשל לשומדבר, אלא, כמו כל השירים, בעצם, מתוך מצב רגשי מסויים שהייתי בו מסיבות אישיות לגמרי.
    כשמתחשק לי להעלות שיר שכתבתי בעבר לבלוג אני מחפשת שיר שאני מתחברת אליו בזמן ההעלאה, וזה השיר שאליו התחברתי בעקבות הפוסט הקודם.
    מבחינתי הוא מתאר אדם פגוע מאוד שהכותבת, כלומר הכותבת שבי, מעודדת אותו להמשיך בדרך האהבה.
    ככה אני רואה את השיר, אבל כמו כל שיר הוא פתוח לפרשנות של מי שקורא אותו, והפרשנות הזאת בהחלט מעניינת אותי.
    ואת "דבש אריות" לא קראתי.
    הספר האחרון שסיימתי לקרוא (ולצערי את רוב הספרים שאני מתחילה אני מתקשה מאוד לסיים) הוא "שגיונות ברוקלין" של פול אוסטר.
    הספר הזה היה הרבה זמן על המדפים שלי, ופתאום הוא התאים למצב שהייתי בו ושימח אותי מאוד.
    קראת אותו?

  • טלי  ביום אוגוסט 5, 2008 בשעה 2:20 pm

  • חני  ביום אוגוסט 5, 2008 בשעה 2:39 pm

    לי הוא עשה טוב, אז אני ממליצה.
    אולי באחד הפוסטים הבאים אכתוב עליו ביתר הרחבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: