חיבור הבגרות של יער בן גיאת ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה

עירא בן גיאת, אמו של יער בן גיאת, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, היא חברתי. שתינו מלמדות בבית הספר המשותף חוף הכרמל שבקיבוץ מעגן מיכאל. בית הספר שלנו שכל במלחמת לבנון השנייה ארבעה בוגרים  ויער ביניהם.
היום, אחרי שהפניתי את תשומת ליבה של עירא לרשימה שפרסם אסי סיקורל שבה התייחס לראיון ששמע איתה ברדיו, הביעה עירא את רצונה לפרסם את החיבור שכתב יער בבחינת הבגרות בחיבור, והנה הוא לפניכם. 
                                        

                                           רוח האדם במאבק במגבלות הגוף

רוח האדם הוא כוח רב עוצמה שמתגלה בדרך כלל במצבים הקשים ביותר של האדם, מבחינה פיזית ומבחינה מנטאלית. הכוח הזה נובע בעיקר מהרצון לחיות. הכוח הזה יכול לחזק את האדם ברמה כזו שהוא לא יכול היה לשער או לצפות.
אפשר לראות זאת בגיבושים של הצבא בגיוס ליחידות המובחרות. אז מגלים את ההשפעה של כוח הרצון על היכולות הפיזיות של הבן אדם. הגיבושים של הצבא הם חלק מהמשימות הכי קשות שאדם יכול לסבול אותם ולכן בדרך כלל רוב הצעירים פורשים באמצע. רק אחוז קטן זוכה להצלחה בגיבושים. בגיבושים הצבאיים לא רק בעלי כושר גופני גבוה מצליחים לעבור. אחרי כמה סיבובי ריצות מתישים, כבר לכולם אין כוח ורק מי שיש לו רוח חזקה יכול להמשיך ולסיים את הגיבוש. ההשכמות המאוחרות בלילה גם הן מאד משפיעות על הרצון. לא משנה כמה כוח פיזי יש לבן אדם לקום באמצע השינה למסע, זה דורש הרבה יותר מסתם כוח פיזי אלא חוסן רוחני. גם בשביל המוראל וגם בשביל להמשיך עד הסוף.
בין החולים במחלת הסרטן יש מקרים רבים שכבר לא מצליחים לרפא, לטפל ולעזור. ואז החולה חייב לשמור על רוח חזקה כדי לנסות לשרוד. הדבר היחיד שמשנה במצבים כאלה הוא האם אתה רוצה את החיים שלך מספיק. כי לא תמיד שורדים את המחלות האלה ולא הרבה מהחולים מבריאים באופן מלא.
לא רק במקרים של סרטן אפשר לראות השפעה של רוח האדם על התוצאה, אלא גם במקרה של כריסטופר ריב ניתן לראות דוגמא [ יורם מלצר, 2004 ]. הפציעה של השחקן כריסטופר ריב אובחנה כנכות מוחלטת מהכתפיים ומטה, אבל באורח פלא הוא הצליח לשפר את מצבו עד למצב של נכות רק לשתי הרגליים. אין תשובה ממשית לתופעה זו אבל אנשים אוהבים להאמין בכוח הפנימי שטמון בהם כדי שברגע שהם יצטרכו את הכוח הזה הוא יהיה שם לצידם.
דוגמא נוספת היא מתחום הבידור המתופף של להקת הרוק " דתי לפרד " איבד את היד שלו בתאונת דרכים, אך אסון זה לא מנע ממנו להמשיך לעשות את כל מה שהוא יכול, כדי להמשיך לתופף על התופים. אבל הוא נאלץ לעשות זאת ביד אחת. כאשר שומעים אותו מתופף לא עולה על הדעת שהוא עושה זאת ביד אחת. הוא נשמע כמו מתופף לכל דבר ודי קשה להאמין אם לא רואים זאת במציאות.
גם בילדים קטנים אפשר לראות את הכוח הזה. למשל לפני כמה שנים ילד בן ארבע יצא לשייט סוער עם אביו ודודו. באמצע ההפלגה התהפכה סירת הגומי שלהם והילד נאלץ להיאחז בגדה של הנחל שהייתה סלעית ומשוננת. במשך שעתיים הוא אחז עד שהגיעו כוחות החילוץ והורידו אותו משם. אין סיכוי שילד בן ארבע היה יכול להחזיק את משקל גופו שעתיים שלמות אילו לא הרוח החזקה שעזרה לו לעשות זאת.
דוגמא נוספת של המוזיקאי המפורסם, בטהובן בכבודו ועצמו, שנעשה חרש לאחר שהלחין את מיטב יצירותיו, לא עצר והמשיך לכתוב יצירות אומנות. בטהובן עשה זאת בעזרת הזיכרון שלו ונתן לו את היכלות לזכור בעל פה את הצלילים ולכתוב אותם ישירות על דף. בטהובן ידוע בעיקר בגלל היצירות שלו אבל רבים לא ידעו שהוא כבר היה חרש כשכתב אותן.
לסיכום רוח האדם שוכנת בכולנו. אך השימוש שלנו ברוח זו מגיע בעיקר במקרי חירום כאשר נשקפת סכנה אמיתית לחיינו. הכוח הפנימי הזה מחזק אותנו לא רק בצורה פיזית אלא גם מנטאלית. רוח האדם הוא מה שגורם לנו להמשיך לרצות לחיות עד הרגע האחרון. גם כאשר נראה לנו שאין עוד סיכוי, תמיד יראה לנו שעדיין אנו יכולים להינצל ולא משנה באיזה צרה אנו נמצאים. 

                                                                ***

באזכרה שנערכה ליער השנה קראה עירא את הפסקה האחרונה כשהיא מפנה אותה אליה, כאילו יער מדבר אליה:

אמא, רוח האדם שוכנת בך. אך השימוש שלך ברוח זו יגיע במקרי חירום כאשר תישקף סכנה אמיתית לחייך.
אמא, הכוח הפנימי הזה יחזק אותך לא רק בצורה פיזית אלא גם מנטאלית. אמא, רוח האדם הוא מה שיגרום לך להמשיך לרצות לחיות עד הרגע האחרון, גם כאשר יראה לך שאין עוד סיכוי, תמיד יראה לך שעדיין את יכולה להינצל ולא משנה באיזה צרה תמצאי.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסי סיקורל  On יולי 17, 2008 at 6:58 pm

    קראתי את החיבור הזה אתמול בזמן שהכנתי את הרשימה. אני מניח שגם הוא שזור במה שכתבתי במידה זו או אחרת.
    תודה

  • חני  On יולי 19, 2008 at 8:43 am

    הרשימה שלך ריגשה אותי מאוד, וכמובן גם את עירא.

  • מישהי(אמא של נערה .  On אוגוסט 3, 2008 at 12:47 pm

    פשוט דומעת.
    תודה.

  • חני  On אוגוסט 4, 2008 at 12:11 pm

    תודה לך.

  • רות ב.  On יוני 17, 2009 at 1:09 pm

    מצאתי את החיבור הזה בדרך אקראית ברשת האינטרנט.
    מרגש נורא.
    תודה על השיתוף

  • חני  On יוני 17, 2009 at 6:09 pm

    גם התגובה שלך מרגשת.

  • Ori Golan  On יולי 13, 2011 at 10:36 pm

    A beautiful essay which has made its way to the furthest reaches of the planet: Australia. As a teacher and educator I can say that your son had an extraordinary talent for writing. Clear, concise and poetic.
    Ori Golan, Sydney, Australia

  • חני שטרנברג  On יולי 14, 2011 at 9:03 am

    תודה רבה לך אורי על תגובתך המרגשת.
    סיפרתי עליה לעירא וגם היא מודה לך,
    ומעניין מאוד התזמון שלך: בדיוק
    אתמול נפגשתי עם עירא, וכבר אני
    עומדת להעלות פוסט חדש בנושא.
    ושוב תודה.

  • Gideon Aharon  On אפריל 15, 2013 at 6:29 am

    היום 15.04.2013 ,יום הזיכרון , שמעתי ברדיו את אימו של יער , עירא . מאד התרשמתי מאשיותה של עירא ומתפישתה את השכול , האובדן .
    קראתי את החיבור של יער וכשקישרתיו לראיון עם עירא הבינותי מהיכן
    שאב יער את עוצמת נעוריו .עירא , חיזקי ואימצי !
    גדעון אהרון

  • חני שטרנברג  On מאי 4, 2013 at 5:31 pm

    תודה רבה לך גדעון על התגובה מעירא. שוחחתי איתה היום והיא ביקשה למסור לך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: