חשיפה ראשונה

 

באחד הפוסטים הקודמים הבטחתי שאספר איך גיליתי את אתר "רשימות". ובכן הסיפור התחיל במלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה רק בני הצעיר ואני נשארנו בבית – אישי ושני ילדיי הגדולים היו בצבא. כיוון שכל הזמן היה חשש מאזעקות לא הרבינו לצאת, וביקשתי מבני שילמד אותי לגלוש באינטרנט, והוא הסכים.
ל"שיעור הראשון" הכנתי קלסר עם דפים ורשמתי כל פעולה שהוא עשה או הזכיר. מצחיק להיזכר כמה הכל נראה אז  מסובך, אבל אחרי שגיליתי את "גוגל" העניין הפך פשוט. יום אחד, הקלדתי את שמו של משורר שאני אוהבת: "פרננדו פסואה" והיגעתי לבלוג של יורם מלצר כאן, ב"רשימות".
מרוב התלהבות מתרגומיו של יורם שלחתי לו אי מייל באמצעות תיבת המייל שבבלוג. זאת היתה הפעם הראשונה שבה עשיתי דבר כזה, והייתי יותר מהמומה כשעוד באותו יום קיבלתי תשובה. מעודדת מהצלחתי שלחתי לו אי מייל נוסף וסיפרתי לו על שיר שכתבתי בעקבות אלן גינזבורג שכתב שיר שנקרא "שלומות לפסואה" בעקבות שיר שפסואה כתב על וולט וויטמן.
שאלתי את יורם אם הוא מעוניין לקרוא את השיר, והוא השיב בחיוב, ושוב קיבלתי ממנו תשובה ושוב שמחתי, למרות שכשאני שבה וקוראת היום את השיר שכתבתי, אני לא כל כך מבינה איך העזתי.
והיום אני שוב שמחה, כי בני הצעיר, עומר, שבזכותו התחלתי לגלוש, חוגג את יום הולדתו השש עשרה , וחשבתי להעלות לכבוד יום הולדתו משהו שכתב לבלוג, שכן הוא כותב שירים וסיפורים ומחזות (וגם מנגן בסקסופון ומלחין).

בחרנו יחד תמונה ראשונה מתוך מחזה שננטש באכזריות על ידי המחזאי הצעיר. (לדברי המחזאי).

                                  

                                             תיאטרון הנעל האדומה 

                                              מאת עומר שטרנברג

                                         

תמונה ראשונה:

האורות נדלקים. שפרה ועפרה יושבות על הבמה, להוטות לקראת תחילת ההצגה.

שפרה: ששש, זה מתחיל!
עפרה: שמעתי שזו הצגה מצוינת.
פאוזה. השתיים בוהות בקהל.
שפרה: נו?!
עפרה: ששש, את מפריעה לקסם בהתהוותו!
שפרה: איזה קסם, זה לא התחיל!
עפרה: אוי, שפרה, שפרה… מובן שזה התחיל!
שפרה: אז למה לא קורה כלום?
עפרה: נו באמת, מה אני, פרשנית?!
שפרה: אבל לא קורה שום-דבר!!!
עפרה: שפרה, זה פוסט-מודרני.
שפרה: בסדר, בסדר, פוסט-מודרני – אבל למה לא קורה שום-דבר?!
עפרה: זה הכל בחירות אומנותיות של הבמאי! אוח, ממך ציפיתי ליותר, שפרה! את לא רואה את הקסם שבאמנות הזו?
שפרה: כל מה שאני רואה זה המון ראשים שחורים צפים.
עפרה: נו, שפרה, תפעילי קצת את התאים האפורים! זה הכל מטאפורה!
שפרה: מטאפורה?
עפרה: מטאפורה!
שפרה: אה, מטאפורה…
פאוזה.
מטאפורה למה?
עפרה: לחיים כולם! כל החיים שלנו הם מטאפורה אחת גדולה.
שפרה: אה, הבנתי…
פאוזה.
מה?
עפרה: תראי, תראי איזו ביקורת נוקבת! איך כל הפרצופים האלה בוהים בנו, כולם מסתכלים לאותו המקום, מתהפנטים – ומה בסך-הכל כל-כך מהפנט אותם?! כמה אנשים שבאו לראות הצגה!
שפרה: אה – מטאפורה!
עפרה: מטאפורה, מטאפורה! זה יוצר אצל הצופה זלזול במין האנושי, איך עדר גדול כל-כך של אנשים פשוט יושב וצופה – במה?! בשום-דבר!
שפרה: כמו… טלוויזיה?
עפרה: אוח, שפרה – כן, כמו טלוויזיה! איך תמיד את יודעת להוזיל הכל?! רואים שלא הבנת את המטאפורה…
פאוזה.
שפרה: כל השעה וחצי היא ככה?
עפרה: תני לקסם לפעול עלייך… אמרתי לך, זה פוסט-מודרני! תני לזה לחלחל דרכך…
פאוזה ארוכה.
שפרה: שלא תטעי, אני מאוד משתעממת… מה, באים, תיאטרון, הצגה – אתה מצפה לראות טיפה יותר מפרצופים שבוהים בך. את יודעת, מה עם קצת קלאסיקה?! איזו פתיחה נחמדה, פתאום קונפליקט, התפתחות, שיא, פיתרון, מוחאים כפיים ואומרים יפה שלום!
עפרה: זה כי את מיושנת. את לא פתוחה לשינויים! את לא מבינה, זה… זה פוסט-מודרני, זה הכל…
שפרה: מטאפורה, מטאפורה… שלא תטעי, אני מאוד משתעממת…
פאוזה.
עפרה: (קולה מתחיל לרעוד) אוי, זה כל-כך מרגש…
פאוזה. נכנס מנחה, נעמד מאחורי עפרה ושפרה ופונה אליהן.
מנחה: בנות, אנחנו נרצה להתחיל.
עפרה: (לשפרה) זו הצגה בשיתוף הקהל!
שפרה: הפוסט-מודרניזם ממש חוגג פה…
עפרה: הצגה מצוינת, מ צ ו י נ ת!
מנחה: (מבולבל, מתקשה להבין) כן, נרצה להתחיל.
עפרה: אני לא מבינה…
מנחה: ההצגה… צריכה להתחיל… על הבמה.
עפרה: והיא מתחילה מצוין! זה מאוד מרגש, מאוד!
מנחה: בנות, אתן מעכבות פה קהל שלם.
שפרה: מה זאת אומרת?
עפרה: ששש, תהיי בשקט! את מעכבת קהל שלם!
שפרה: זו גם מטאפורה?
מנחה: טוב, בנות, אני מצטער, אתן תאלצו לפנות את הבמה.
עפרה: מה?!
מנחה: (מתלהט) מה, מה, מה, מה! רדו כבר מהבמה, כוסאמק! כל פעם איזה זוג סניליות מגיע, מתיישב לי על הבמה, ומה אני רציתי?! להנחות פה את ההצגה?! להוביל אותה?! נמאס!!! עכשיו, פעם אחרונה, תרדו – לא, מצידי אל תרדו, פשוט תפנו את עצמכן בעדינות לצידי הבמה, ותנו להופעה להתחיל!!!
שפרה: אנחנו על הבמה?!
מנחה: (בעצבים בלתי נשלטים) זוזו!!!
שפרה ועפרה מזיזות את הכיסאות שלהם לצידי הבמה. המנחה נושם ונרגע.
ערב טוב, גבירותיי ורבותיי – שלום רב לכם! ברוכים הבאים לתיאטרון הנעל האדומה! הערה קטנה לפני שנתחיל: בתמונה העשירית נפלה טעות ונאמרת המילה מעגל במקום מרובע – על-כן, ארצה שנדגיש הבדל עקרוני בין השניים: המרובע הוא זה עם הפינות. זכרו – כאשר בתמונה העשירית נאמרת המילה מעגל – הצורה בלי הפינות – מתכוונים למילה מרובע – הצורה עם הפינות. מעגל – זה מרובע. מרובע – זה מרובע. אבל מעגל – זה מרובע. זקנים, סנילים ושאר רפי שכל מתבקשים לכתוב הערה זו בכתב קריא על גב כף ידם. תודה, וצפייה נעימה.
שפרה: (ממלמלת) מאוד מטאפורי.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On יוני 25, 2008 at 11:20 pm

    שלא נפל רחוק מהעץ.

  • חני  On יוני 26, 2008 at 8:17 am

    תודה מהעץ שמקווה לא לגדול רחוק מהתפוח 🙂

  • שפרה ועפרה  On יוני 26, 2008 at 8:42 am

    אהבנו, עומר. מזל טוב 🙂

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יוני 26, 2008 at 5:02 pm

    מעניין מפתיע נראה שיש יסודות טובים ודמיון פורח

  • טלי  On יוני 26, 2008 at 7:41 pm

    (ובהחלט עם ניחוח פרינג'י, בהתאם לדיון הסוער שמתנהל אצלי בנושא)…

    מזלטוב לעומר וטוב שהוא לימד אותך לגלוש, אם כי חבל שבנסיבות כאלה…

  • חני  On יוני 27, 2008 at 9:36 am

    לכל המגיבים. אעביר את המסרים. 🙂
    וטלי, תודה שהפנית את תשומת ליבי לדיון.

  • רחלה  On יוני 28, 2008 at 5:25 pm

    מאז שהיית ילד קטן,אולי בן חמש היית מחבר בן רגע ומציג נפלא.לכן,וזו דעתי משכבר הימים אתה כשרון מבטיח ,כבר בטוח וענק.
    רחלה

  • חני  On יוני 28, 2008 at 6:02 pm

    אני אמסור לעומר,ותודה גם שהזכרת לי את ההצגות של פעם 🙂

  • גבריאלה  On דצמבר 22, 2008 at 10:43 pm

    קראתי והתגלגלתי מצחוק.
    הבן שלך גאון!!!

  • חני  On דצמבר 22, 2008 at 11:14 pm

    שמחה שאהבת. הוא באמת נער מאוד מאוד מוכשר וגם יפה ומקסים, אבל אצלנו, בעדת הפולנים, לא נוהגים להשוויץ בילדים, או שליתר ביטחון מקישים בעץ שלוש פעמים.טוק. טוק. טוק. יבוא!
    (זה מבדיחה אחרת על סניליות אחרות…:-))

  • גבריאלה  On דצמבר 22, 2008 at 11:36 pm

    והצחוק יפה לבריאות (:
    תודה לך וליל מנוחה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: