פירוק

 

היום פירקתי את התערוכה. לא היה לי קל עם החשיפה, ולכן מיעטתי ללכת לגלרייה. בעלת הגלרייה סיפרה לי שהתגובות היו מאוד טובות. אנשים התרגשו, וחלקם כתבו לי מכתבים מרגשים בספר האורחים. וזה מה שהיה חשוב לי מלכתחילה: שהתערוכה תיגע בלב האנשים.

קיבלתי גם הצעות להמשך, אבל כרגע אני מעוניינת להאריך את המופע, כך שיוכל לעמוד בפני עצמו והתערוכה תהייה חלק ממנו.  

בין השאר היצגתי בתערוכה גם שירים. הנה שלושה  מתוכם העוסקים בנושא התערוכה – השושלת הנשית שלי:

 

ראשון

סבתי נפטרה צעירה מידי,
לפני שהספיקה לטעת די ביטחון באמי,
שגם היא, בתורה,
לא הספיקה .
זו לצד זו הונחנו
שלושה חרוזים שבורים, סדוקים
על חוט דק, קרוע.
אלא שיום אחד, בבגרותי,
זינקה פתאום מתוך ראשי הכואב
אישה חמושה,
והתחילה לשיר בקולי קולות
שיר מלחמה
פרוע.

שני

מאז נגדעו סיפורי אימהותיי
נגדע גם סיפורי
והחל מגדל שורשי אויר.
לאחרונה, דימיתי,
נמצאה לו פיסת קרקע,
אך גם היא, מסתבר,
תלוייה באויר.

שלישי

עוד מעט ראייתי תתחדד
כמו ראייה של עוף לילה, דורס,
ואבחין בקרעיי הפזורים על החוף
ואאסוף אותם ואתפור
עד שישובו ויהפכו לחופה
מעל לראש. 

 

ואתם מוזמנים לסיור פרידה שצולם לפני הפתיחה:  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • חני  ביום יוני 22, 2008 בשעה 3:35 pm

    רציתי לתקן את התגובה שלי, ובטעות מחקתי את התגובה שלך. איתך הסליחה ושוב תודה 🙂

  • ענת פרי  ביום יוני 22, 2008 בשעה 4:09 pm

    רק כתבתי שמי שלא בא הפסיד, כי זה לא רק מה שאת אומרת, אלא איך שאת אומרת את זה, שקצת קשה להעביר את זה בבלוג.

    וכמובן שיהיו עוד הרבה עבודות ויצירות חדשות.

  • אורית  ביום יוני 22, 2008 בשעה 4:44 pm

    ותודה ששיתפת אותנו בתהליך. הרבה הצלחה גם בהמשך 🙂

  • טלי  ביום יוני 22, 2008 בשעה 4:51 pm

    ואני שמחה שהיה מוצלח.

    (לחיפאים נטולי רכב לא פשוט להגיע לגן שמואל…).

    אני משוכנעת שיהיה המשך, בפורמט זה או אחר.

    (-:

  • חני  ביום יוני 22, 2008 בשעה 5:31 pm

    ענת,
    תודה שהגבת שוב, והתגובה הזאת שלך חשובה לי, כי לפעמים אני שואלת את עצמי האם הטקסטים, שכבר קיימים, אכן זקוקים לעיבוד הנוסף, והתגובה שלך היא בהחלט תשובה לשאלה הזאת.
    אורית,
    תודה גם לך. השיתוף כאן, בבלוג, חשוב גם לי. עבורי הוא חלק מהתהליך.
    טלי,
    זה לגמרי בסדר. באמת. גם הליווי מרחוק חשוב. ברור לי שזאת טרחה גדולה לנסוע (ועוד ללא רכב) לגן שמואל.ואני שמחה מאוד שאת כאן אתי.עבורי גם כאן, בבלוג, זה סוג של תערוכה, שונה אמנם מהמקורית, ובכל זאת תערוכה. תודה שצפית 🙂

  • אורית  ביום יוני 22, 2008 בשעה 5:44 pm

    קושי עם חשיפה הוא קושי, שאיתו מתמודד בדרך זו או אחרת כל אמן שמציג את עבודותיו לפני קהל. טוב שהתגברת עליו והיצגת. אני מתרשמת שהיה כדאי.

  • חני  ביום יוני 22, 2008 בשעה 6:17 pm

    גם על התגובה הזאת. לפעמים הקשיים משכיחים מאיתנו את היופי שבדרך, ואת עזרת לי להיזכר 🙂

  • ענת פרי  ביום יוני 22, 2008 בשעה 6:26 pm

    חני, אני מגיבה שוב כי שלחתי לך כמה אימיילים בעניין עיבוד החומר, וכשלא ענית לא ידעתי מה לחשוב – אם זה הגיע או לא.

    אני לא מבינה למה הבעיה הזו שאי מיילים שלנו לא מגיעים אחת לשנייה. אני אנסה שוב.

    טוב שלפחות התגובות עובדות.

  • חני  ביום יוני 22, 2008 בשעה 6:36 pm

    אימיילים בנושא עיבוד החומר. את יכולה לנסות שוב דרך ה"כתבו אלי" כאן בבלוג. 🙂

  • ענת פרי  ביום יוני 22, 2008 בשעה 9:51 pm

    תראי בבקשה אם הגיע.

    אנחנו חייבות להתגבר על המוזרות הטכנית הזאת.

  • חני  ביום יוני 22, 2008 בשעה 10:26 pm

    הגיע?

  • ענת פרי  ביום יוני 22, 2008 בשעה 10:49 pm

    מוזר מאד הדבר הזה.

  • ענת פרי  ביום יוני 23, 2008 בשעה 12:37 am

    חני, עכשיו קיבלתי ושלחתי.

    אם לא יגיע אנסה שוב בבוקר, אני כבר מותשת.

    לילה טוב.

  • דפנה לוי  ביום יוני 23, 2008 בשעה 9:55 am

    קריאת השירים שלך מעלה בי תחושת דה-ז'אוו, אני לא 'מאשימה' אותך, אבל בהחלט שההזדהות הגדולה שאת נוטעת בי במילים הבהירות ובתאורים המדוייקים, 'מחשידה' אותך בפלגייט, את ממש מצליחה להוציא לי את המילים מהעט.. אז מצד אחד אני נהנת לקרוא אצלך את הרהורי ליבי, אבל מצד שני (ירוקה ירוקה ירוקה הקנאה).
    תודה (-:

  • חני  ביום יוני 23, 2008 בשעה 10:18 am

    זאת אחת התגובות הכי מרגשות שקיבלתי. ראשית בגלל הכנות. אולי תתפלאי, אבל רגש הקנאה מוכר גם לי, והחלק הטוב שבו הוא היכולת שלו לדחוף קדימה, כי הוא מעיד על דבר שאנחנו רוצים, סוג של תמרור.
    שנית בגלל התחושה שלי, שכלמיני דברים "קרו רק לי", שיוצרת הרגשת בדידות, וההזדהות הגדולה שלך ממעיטה ממנה. אולי למען ההזדהות הזאת אני בכלל מלכתחילה כותבת.
    אז המון תודה לך דפנה על המילים המרגשות והכנות. אני מעריכה אותן מאוד. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: