איך פרסמתי את ספר הפרוזה הראשון שלי (רמז: בעזרת צירוף מקרים מיוחד במינו)

 

ההתחלה לא היתה קלה. כתבתי את ספרי הרבה זמן. נכון יותר מחקתי. מחקתי כל כך הרבה, עד שבסוף נשארו לי ממנו רק עמודים בודדים והחלטתי שמדובר בסיפור קצר. בדרך גם עשיתי כמה נסיונות פרסום שלא עלו יפה. זמן מה אחרי שסיימתי למחוק הגיחו השירים. הם יצאו ממני בלי שום תכנון ובלי שום מחשבה.
זה קרה בתקופה שבה עזבנו את הבית הקודם שבו התגוררנו, שהוריי התגוררו בו לפניי. לא היה לי פשוט לגור שם, וכנראה הידיעה שאני עוזבת ועוברת לבית חדש, משלי ועל פי טעמי, שיחררה איזה  שסתום והשירים פשוט יצאו מעצמם. אני זוכרת את התחושה המוזרה הזאת שהם נכתבים מאליהם ולפעמים לי עצמי אין מושג מה אני כותבת.
משהצטברו  שלחתי להוצאת ספרים ומיד קיבלתי תשובה חיובית, אבל העדפתי לשלוח להוצאה נוספת, וגם ממנה קיבלתי תשובה חיובית שהגיעה בדיוק בסוף חנוכה, כשכל הנרות בחנוכייה דלקו.  צרחתי ורקדתי מרוב שמחה, והילדים שלי היו בטוחים שהשתגעתי. ההוצאה השנייה היתה ספריית פועלים, ונסעתי להיפגש עם אריה אהרוני -עורך השירה שענה לי.   
כשהיגעתי לספריית פועלים ראיתי פנים מוכרות. על יד אחד השולחנות ישב הסופר נתן שחם, וכאן עליי לפתוח סוגריים ולספר שפגשתי אותו פעמיים קודם ודווקא בארצות הברית. בפעם הראשונה פגשתי אותו כשהייתי תלמידת תיכון  במסגרת משלחת נוער, ובפעם השנייה כשהייתי סטודנטית ועשיתי הפסקה בלימודים ושוב נסעתי לאמריקה. 
בדרך חזרה לארץ עצרתי בניו יורק. הייתי אמורה לפגוש מישהו במקום כלשהו ולא הייתי בטוחה שאני עומדת במקום הנכון. חיפשתי פנים סימפטיות שאפשר לפנות אליהן ולשאול אותן, והפנים הסימפטיות שמצאתי היו שייכות ל… נו, בטח כבר ניחשתם – נתן שחם. מיד גילינו ששנינו ישראלים, וכשהמשכנו לדבר נזכרתי בו והוא נזכר בי. גם זה היה צירוף מקרים. סגור סוגריים.
בקיצור: נפגשנו בפעם השלישית בספריית פועלים. אני זיהיתי אותו מיד, כי הוא לא השתנה הרבה, ולו לקח קצת יותר זמן לזהות אותי.נזכרנו בשתי פגישותינו הקודמות, ואחרי שסיימתי את הפגישה עם אריה אהרוני  חזרתי אליו ודיברנו. וסיפרתי לו, דרך אגב, שכתבתי גם משהו בפרוזה ושאלתי אם אפשר לשלוח לו לקריאה.
הוא היה מעוניין ושלחתי. אני זוכרת שהוא צלצל אליי חזרה מיד אחרי שסיים לקרוא, ואמר שאהב את מה שקרא, ושגם שתי קוראות נוספות בהוצאה אהבו. "אם היה לך עוד" אמר לי "היינוו מוציאים לך ספר."
 זה קרה בדיוק ביום ההולדת שלי, והרגשתי כאילו קיבלתי מתנה. אמרתי לו: "יהייה עוד" ופשוט התיישבתי ושחזרתי את מה שמחקתי מתוך הזיכרון (שלי, לא של המחשב). המילים קלחו כמו בכתיבת השירים. למזלי הייתי בשבתון, כך שהיה לי זמן. אני אפילו לא זוכרת כמה זמן זה לקח, שלושה שבועות או חודש, וזהו.
המזל שיחק לספר פעם נוספת כאשר זמן קצר לפני שיצא לאור בשנת 2000 , כשנה אחרי ספר השירה, התפרסמה הפתיחה שלו גם ב"ידיעות אחרונות" במסגרת גיליון של "פתיחות חדשות".  
אז, בעצם, סיפרתי כאן על שני הספרים שפרסמתי עד היום. "שירי מעבר" שראה אור בשנת 1999, ו"עונות" שראה אור בשנת 2000. בהמשך אפרסם שירים וקטעים מתוכם, ואספר גם על צירוף מקרים מעניין נוסף שקשור לספר השירה.

                                                                *

והרשימה הזאת היא הרשימה ה-40 שלי כאן ב"רשימות". בהמשך אספר גם איך גיליתי את האתר הזה, שמשמח אותי מאוד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On מאי 11, 2008 at 7:13 pm

    איזה כיף שהיה לך בשפע! (-:

    (לצד הכשרון, כמובן)

  • חני  On מאי 11, 2008 at 9:25 pm

    יש צירופי מקרים שנותנים את ההרגשה שמישהו או משהו מלבדנו עוזר לדברים לקרות, וזה מה שהרגשתי אז.

  • אסתי  On מאי 11, 2008 at 10:03 pm

    עדין ורגיש ומפרגן
    גם לי התמזל המזל להכיר אותו. לא בנסיבות משמחות כשלך, כי לא הוצאתי מעולם ספר, אבל אם הייתי מוציאה – הוא העורך שהייתי רוצה לעצמי.

    ולא דיברנו עוד על רביעית רוזנדורף המופלא שלו…
    אבל בעיקר לא טעמנו מהספרים שהוצאת, ואחרי קריאה כאן בבלוג שלך – אני מאוד מבקשת שתעשי עמנו חסד ותביאי איזו דוגמית או שתיים.

    וחוץ מזה מזל טוב על יומולדת 40 של הבלוג.
    חייבת לך פרחים.

  • חני  On מאי 11, 2008 at 11:36 pm

    באמת אדם מקסים, ותראי שוב איזה צירוף מקרים: בדיוק הערב לפני זמן קצר שידרו בערוץ 11 תכנית על סופרי ומשוררי דור הפלמ"ח והוא הופיע בה. ראיתי רק את הסוף והצטערתי, כי רציתי לראות אותו, אבל תגידי, אסתי, פתאום צץ לי רעיון: אולי את מראיינת אותו? נראה לי שזה כדאי מאוד.

  • חני  On מאי 11, 2008 at 11:54 pm

    על הברכות, ובקשר לפרחים, איך אומרים אצלנו בפולניה? חבל על הכסף, לא הייתם צריכים.

  • אסתי  On מאי 12, 2008 at 7:18 am

    די! תמשיכי!

    ולגבי נתן שחם – הוא היה בתכנית שלי לראיון. כרגע אין על מה להלביש את זה. אני צריכה למצוא סיבה מספיק טובה ועוד אין לי רעיון… 😦

  • חני  On מאי 12, 2008 at 10:33 am

    מצטערת, "די תמשיכי" זאת הגרסה הפולנית – ישראלית, ואני מתעקשת ששלי היא האותנטית,כי שמעתי אותה במו אזניי כל כך הרבה פעמים, אבל קניתי, כי ב"די תמשיכי" יש הומור שחסר בגרסה המקורית. ובקשר לנתן שחם:לא נורא, חשבתי שאולי אעשה את זה בעצמי.

  • אהוד בן-פורת  On מאי 12, 2008 at 9:47 pm

    שני ספרי שירה מפרי עטי. אני שואף לפרסם ביום מן הימים את הפרוזה (בעיקר מאמרים) שמתפרסמים באתר שלי, אבל אני יודע לצערי שבשביל לעשות את הצעד הזה דרוש לי "קצת" יותר כסף וגם הפעם לא בטוח שאקבל את רווחי בחזרה. כך שאני מתרשם ממה שכתבת בפוסט שעשית את המעבר מפירסום שירתך לפירסום הפרוזה שלך דיי בקלות, ואני שמח בשבילך.

  • חני  On מאי 12, 2008 at 10:27 pm

    בסוף זה הלך בקלות, אבל לא בהתחלה. ההתחלה לא היתה פשוטה גם מבחינת הכתיבה, והיו גם נסיונות קודמים לפרסם שלא עלו יפה. בעקבות כל הקשיים האלה, כפי שכתבתי, צמצמתי מאוד את הטקסט.אולי הייתי צריכה לספר יותר על הקשיים, כדי לא ליצור רושם מוטעה. ומנסיוני הדל עדיף לא לבנות על רווחים, בטח לא משירה, ואני מוצאת שדווקא האינטרנט הוא פיתרון מעולה, כי עם ספרים יש צורך גם ביחסי ציבור והפצה.בכל מקרה אני מאחלת לך בהצלחה, ואני אכנס לאתר שלך ואקרא.

  • אהוד בן-פורת  On מאי 13, 2008 at 9:36 pm

    בעניין של יחסי הציבור וההפצה אבל בכל זאת מי כמוך יודעת מה זה להוציא לאור ספר ושאין הרגשה שדומה לו. בין אם הוא נמכר או לא נמכר הוא סוג של "בייבי". הספר הראשון היה הגשמת חלום בשבילי, והשני בו הצלחתי לממש את עצמי לא פחות. אני מאוד מקווה שאמצא בסופו של דבר את הדרך לפרסם את הדברים שאני כותב מעבר לשירה (שאני כבר לא מוצא בה עניין). אומר בכנות שאנחנו אולי עם הספר, אבל דיי מתסכל אותי לראות שאפילו ספרים חדשים בקושי נמכרים ולכן ישנם היום לא מעט מבצעים לעודד את הקריאה. אשמח לקרוא את התרשמותך אחרי שתבקרי באתר שלי.

  • חני  On מאי 13, 2008 at 10:22 pm

    ביחס לספרים הראשונים – שניהם באמת ריגשו אותי מאוד, אבל אז עדיין לא ידעתי כמה חשוב שספר יזכה גם ביחסי ציבור והפצה. את זה לימדו אותי שני הספרים האלה, ועכשיו אני כבר לא ממהרת כמו קודם, והרבה יותר זהירה. איך אומרים – "אין חכם כבעל ניסיון".
    ובינתיים ביקרתי גם באתר שלך. היה לי קשה למצוא איך להגיב שם, אז אגיב כאן:ראיתי חומרים מגוונים מאוד בתחומים רבים ובהחלט מעניינים. אני לא יודעת איזה מאמרים אתה רוצה לפרסם בספר, אבל נראה לי שבכל מקרה כדאי לך להתמקד בתחום מסויים.
    ודרך אגב אם הרצון שלך בספר כל כך חזק אז היום, ככה הבנתי, לא כל כך מסובך להוציא ספר לבד, ויש גם הוצאות פרטיות, והרבה משוררים וסופרים התחילו ככה. ותוכל לפרסם אחר כך את הספר באתר שלך ואולי גם באתרים נוספים.
    ובכל מקרה אני מאחלת לך הצלחה.

  • אהוד בן-פורת  On מאי 14, 2008 at 9:02 am

    באמת יש דברים שלומדים עם הזמן, אני מניח שכמו שזה קורה ללא מעט אחרי הספר השני. לא סתם מדברים על מחסום היצירה השניה (אגב, גם בקרב יוצרים במוסיקה).

    אני מודע לזה שאני צריך להתמקד בדבר אחד, אבל בחרתי לפחות לצורך האתר להציג את כתיבתי בגווניה השונים. בררתי לגבי ההוצאה העצמאית והעלות שלה היא דיי קרובה לזו שדרך הוצאה רגילה, ואסור לשכוח שבה לפחות יש את מי שעורך את הדברים ועושה הגהות (טעויות שאנחנו לא תמיד ערים להם) שאם נשמור על ראש פתוח (מה שרצוי מאוד) שנסכים לכמה שינויים קלים אבל מכריעים. זה עניין חשוב לא פחות מזה שלהקה תוציא דיסק שלה עם מפיק מוסיקלי שיגבש את הצלילים שלה ולעיתים אף מעבר לזה.

    אני מקבל תגובות כמקובל דרך הדוא"ל, ואני מודה לך שוב על הביקור והתגובה שבחרת לעשות זאת דרך הבלוג שלך, למרות שיכולת לשלוח לי את זה באופן אישי. אני מאחל לך גם בהמון הצלחה בהמשך הדרך !! אני אשמח להמשיך ולקרוא את הבלוג שלך.

  • חני  On מאי 14, 2008 at 10:22 am

    ואתה צודק מאוד בנוגע להגהה ולעריכה 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: