ראשון
ליאונרד כהן אמר בריאיון:
"כשהחיים מתכלים נכון
השירים הם אפר".
ואני אומרת שגם ההיפך נכון.
עובדה: בזמן האחרון
הייתי בעצמי אפר.
עכשיו, כששיריי
שוב מתכלים נכון,
אני שוב חיה.
שני
לקראת סוף השיחה שאלת
מה עם הכתיבה,
ואני לא הספקתי לענות כי מיהרת,
והתשובה נראתה לי ארוכה מאוד.
ובכן, אפשר לומר שיחסינו השתנו.
כבר אינני חיה כדי לכתוב,
ואינני כותבת כדי לחיות,
אני פשוט חיה וכותבת.
השיר הזה, למשל, צץ הלילה,
או שמא היה זה כבר לפנות בוקר,
בין חלום לחלום.
שלישי
מאז הבוקר
מתקפת שירים
ואין לאן לברוח.
אפילו קפה עוד לא שתיתי,
שלא לדבר על בישולים וקניות.
המצב מידרדר מרגע לרגע,
ואין מי שיעזור.
יוצאת לאור 
תגובות
זכינו
למרות הזילות בשם התואר הזה, הרי במקורו הוא טוב.
השיר השני הטוב ביותר לטעמי.
בראשון חסרה לי מעט ההבהרה מה פירוש שהשירים "מתכלים נכון". האם הכוונה לזניחת "החיה כדי לכתוב" שבשיר השני?
בשיר השלישי חסר לי פאנץ' ליין שיחתום באגרוף את השיר האגרופי הזה.
אבל, כאמור, אני מאד אוהב.
ולטעמי יש בהם גם אגרופים, שמחדירים את מילותיך אל מתחת לעור
ואריק, למה זילות? בעיניי "מרגש" זאת מחמאה גדולה, ולצערי הרבה מהשירים שאני נתקלת בהם לא מרגשים אותי בכלל.
בשיר הראשון התכוונתי לכך שלפעמים השירים הנכתבים "נכון" גורמים לתחושת חיות.
בעצם מדובר בשלוש התייחסויות שונות ליחסים שבין החיים לכתיבה, שכן מדובר בתהליכים דינאמיים ומשתנים.
ודרך אגב: בסוף קיבלתי את ההערה האחרונה שלך לגבי השיר "עכשיו הזמן לנחות ולומר אמת" ושיניתי. אז שוב, תודה.
בפשוט לחיות ופשוט לכתוב. תמשיכי…..
זה גם המצב המועדף עליי. מצב מאוזן.תודה.