"אני גיבור, אני לא יודע" וגם הטיבטים

 

"אני גיבור, אני לא יודע" אמר הילד אושר טויטו משדרות, שרגלו נקטעה בעקבות פגיעת טיל קסאם, כשנשאל אתמול לשלומו בחדשות בטלוויזייה. לא היה קשה לראות שהוא עצוב וסובל, אבל אביו עמד על ידו ולחש על אזנו: "אתה גיבור, תגיד שאתה גיבור", ואז הוא אמר את המשפט שכל כך נגע לליבי, כי גם אני נהגתי כך זמן רב – ניסיתי להעמיד פני גיבורה, ולא להראות כשאני עצובה וסובלת.

השירים האלה, שאסתי פרסמה, הם, בעיניי, שירים טובים ונוגעים ללב. העובדה שנכתבו על ידי פלסטינים, שנפגעים על ידינו, מעוררת אשמה, ולפיכך התנגדות וכעס. אשמה, פחד, עצב, סבל – כולם רגשות שאנשים מעדיפים לא לחוש, ולפיכך לא להודות בהם, ולכן כועסים כשהזולת, ובמיוחד "הזולת האויב" מודה בהם.  

יצא לי גם לראות אתמול בחדשות בטלוויזייה את הטיבטים מפגינים למען אוטונומיה, ואת תגובתם האלימה של הסינים, ושאלתי את עצמי האם אנחנו הסינים של הפלסטינים, והתשובה שעניתי לעצמי היא "לא", כי הפלסטינים אינם הטיבטים. 

אני מכירה את הגישה שאומרת שאנחנו אחראים רק על עצמנו, ולפיכך עלינו לפעול על פי ערכינו בלי קשר לפעולותיו וערכיו של הצד השני, ולא מסכימה לה. אני לא מסכימה לה, כי החיים עצמם הם "קשר" – גירוי ותגובה – ואי אפשר לדרוש מאדם שלא יגיב לזולתו. הוא מגיב בין כה וכה, ולכל היותר מתנתק מהרגשות שלו.

אני לא רוצה יותר להתנתק מהרגשות שלי. אני ערה לכך שאנחנו פוגעים בפלסטינים, אבל ערה גם לפגיעות שלהם בנו. הפלסטינים אינם הטיבטים ואנחנו לא סינים. יש כאן שני עמים פגועים ופוגעים. אנחנו פגועים גם מהשפעתה של השואה, וטועים אלה המתעלמים מהשפעתה, וגם אלה המכנים את ההשפעה: "פסיכוזה לאומית". הביטול והשיפוט אינם מסייעים להכלת הפגיעה. התייחסתי לכך בשיר הזה  ואולי  ארחיב בנושא זה בהמשך. ואנחנו פגועים גם מהשפעת הסכסוך שלנו עם מדינות ערב סביבנו ועם הפלסטינים. גם אם היום אין לנו מלחמה גלוייה עם מדינה ערבית, אין זה אומר שהשפעת המלחמות הקודמות נעלמה, או שהחששות מפני מלחמה נוספת שבה נותקף, נעלמו. מלחמות פוגעות לדורות, וממשיכות להשפיע גם אחרי שהסתיימו. והפלסטינים פגועים גם הם מהסכסוך איתנו. הפגיעה שלהם לא סותרת את הפגיעה שלנו, והפגיעה שלנו לא סותרת את הפגיעה שלהם, ונדמה לי שזה הדבר העיקרי שאנשים רבים בשני הצדדים מתקשים לחוות ולהבין. 

ולדעתי זה התנאי המוקדם היחיד שנדרש כדי שיהייה שלום, שמשמעותו בעיניי, בשלב זה, היא הכרה הדדית בפגיעות ובצרכים של הזולת, ומציאת פשרה שתאפשר חיים זה לצד זה בכבוד.  

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שי  On מרץ 17, 2008 at 11:00 am

    הפלסטינים לטיבטים ?

    הטיבטים רוצים עצמאות על ארץ טיבט, והפלסטינים מנסים לגזול מידינו חלקים מארץ ישראל.

    נ.ב – ממתי קיים ה"עם הפלסטיני" בכלל ?

  • חני  On מרץ 17, 2008 at 11:15 am

    כשדיברתי על היכולת לראות ג ם את הצרכים של עצמנו וגם של הזולת. יש עם פלסטיני, כי יש פלסטינים שמגדירים את עצמם כעם, וגם אם הם רוצים, כפי שאמרת, "לגזול מאיתנו את ארץ ישראל", לנו יש הצרכים שלנו, שבסופו של דבר, בתהליך של שלום, אם וכאשר יתנהל, הם יהיו מוכרחים להתחשב בהם.

  • אסתי  On מרץ 17, 2008 at 7:33 pm

    לגזול. מאיתנו. חלקים. מארץ. ישראל.
    לא נמאס מהסיסמה השיקרית הזאת?

    הגענו כאן לפני 150 שנה לארץ שלהם והיא לא היתה ריקה. מה לעשות. משם והלאה הסיפור ידוע…

    בקיצור, גם אני דור שביעי בארץ, נצר למתיישבי חברון ומקימי כפר תבור לא מתיימרת להגיד שהארץ הזאת כולה לי למרות שאבותי הרוו אותה בזיעתם ויבשו את ביצותיה

    כדאי להשכר שיש כאן כברת ארץ עליה רבים שני עמים. זה הכל. ואם לא נלך לפי רבותינו ששנו – שניים אוחזים בטלית – זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי וכו' אז כנראה שנסיים כמו אבותינו – בגלות

  • אסתי  On מרץ 17, 2008 at 7:35 pm

    הבאתי את השירים לא כדי להזכיר את הסכסוך ולא את המצב אלא רק כדי להראות שירה יפה ביותר. וגם כדי להדגיש שיצירות כאלו נכתבות בידי פלסטינאים אליהם וליצירתם יש לנו יחס של זלזול עמוק

  • חני  On מרץ 17, 2008 at 8:42 pm

    לא התכוונתי לכך שאני מסכימה איתו, אלא לכך שאפילו אדם שרואה כך את הדברים, לא צריך לפחוד מתהליך של שלום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: