השלום – חלום או זיכרון?

 

השיר האחרון שפרסמתי ובעיקר התגובות של טלי ושל מוזי גרמו לי לשאול את עצמי האם השלום שאני כל כך רוצה בו, הוא עבורי חלום או זיכרון. בדרך כלל נוטים לקוות לשלום, לחלום על שלום, אבל נשאלת השאלה האם יש לנו גם זכרונות של שלום, כי אם אין לנו זכרונות, אנחנו, בעצם, לא יודעים למה אנחנו מקווים, על מה אנחנו חולמים.

לי יש זכרונות כאלה. זכרונות של ימים, שבהם חשתי תחושות של שלום ביני לבין עצמי, וגם ביני לבין העולם. מובן שגם בימים האלה לא שרר בארץ ובעולם שלום טוטאלי. השלום, כמו כל מצב, הוא דינאמי ויחסי. כשאני מדברת על שלום, אני לא מדברת על מצב אידיאלי ובלתי אפשרי למימוש שבו גר זאב עם כבש. זאת אולי מטאפורה יפה, אבל לא מציאותית.  זאב רעב תמיד יטרוף כבש. אני מסתפקת בשלום כמו זה שיש לנו עם מצריים. גם אם אין בו אהבה גדולה, יש בו, לפחות, הכרה הדדית בזכותו של הזולת לחיות בכבוד. יותר מזה לא צריך. זה השלום שאליו אני מייחלת גם עם הפלסטינים. האם זה אפשרי?

והשיר על המוזות, שכידוע הן יווניות, הזכיר לי שיר נוסף שכתבתי בסוכות הלפני אחרון, ואני מצרפת אותו. 

   

בסוכות היינו בכרתים.

שלא כרגיל בעונה הזאת

ירד שם גשם, והים היה אפור

ובלילה הבריקו בים

ברקים רחוקים.

 

לא קנאתי ביוונים בגלל הנופים היפים –

הגשם, הים והברקים –

גם לנו יש דומים.

קנאתי בהם בגלל הפשטות,

שלפנים היתה גם אצלנו,

ובגלל  השלום.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On מרץ 4, 2008 at 6:59 pm

    הגבתי פשוט מהבטן ברגע של- ייאוש? תוגה?

    מה שאת מתארת זו בדיוק הבעיה שלנו הישראלים, ואפילו, אם להשתמש במילים גדולות- של מה שמכונה "הנרטיב הציוני".

    למרבה הצער, בעברית "שלום" מתחרז עם "חלום", ובהתאם לכך, "כולם מדברים על שלום", כולם חולמים על שלום אבל רק מתי מעט באמת מנסים להביאו בפרקטיקה היומיומית.
    מתייחסים לשלום כאל מעין משיח חילוני, כאל רצון ערטילאי, רוצים שלום, חולמים על שלום, אבל עושים מלחמה.

    אני שותפה מלאה לתחושתך חני, לשאיפה לנורמליזציה ולא בהכרח יותר מזה, אבל מוכרחים להכיר בכך שרבים רבים- בימים אלה גם בדרום אצלנו וכל הזמן בצד הפלסטיני- משלמים בחייהם, בגופם ובנפשם כל הזמן את המחירים היקרים מכל על כך שהשלום נתפס כחלום ולא כמציאות בת קיימא.

  • חני  On מרץ 4, 2008 at 7:41 pm

    התגובה שלך באמת עוררה אותי למחשבה נוספת ועל כך שוב תודה.ותודה לך גם על התגובה הזאת. התוספת שלי היא, שצריך לזכור שהסכסוך שצריך לפתור, הוא בין שני עמים, שלכל אחד מהם יש אינטרסים, צרכים ופחדים משלו,ושהפתרון צריך לתת מענה לשניהם. ולכן אם אנחנו והם לא מצליחים לעשות את זה בכוחות עצמנו, כדאי מאוד לערב גורם מפשר – מגשר, ממש כמו בסכסוך בין שני בני זוג נשואים.

  • רון  On מרץ 4, 2008 at 10:26 pm

    או אולי שניהם ביחד. והפוסט שלך הזכיר לי כמה חשוב באמת לזכור שהשלום הוא לא חלום אלא מציאות שלרגעים, גם אם הם מעטים, קצרים ולא יציבים, היא מתקיימת. והעבודה שלנו היא לדאוג שהרגעים האלה יהיו רבים ככל האפשר. כל טוב

  • חני  On מרץ 4, 2008 at 11:22 pm

    לא יכולתי לנסח את הדברים טוב יותר.

  • טלי  On מרץ 5, 2008 at 1:52 pm

    ברור. על כך נדמה לי שכולם מסכימים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: