כשהתותחים רועמים, המוזות

 

כשהתותחים רועמים, המוזות

בוכות נהרות נהרות, זוכרות

ימים רחוקים של

שלום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On מרץ 2, 2008 at 8:38 pm

    לא נראה לי…

  • מוזי  On מרץ 2, 2008 at 8:45 pm

    מעניין מה הן זוכרות?

    שמונה שנים של קסאמים ופצמרים?
    פיגועי התאבדות?
    חטיפות אוטובוסים/מטוסים?
    פאדיון?
    תרפ"ט?

  • חני  On מרץ 2, 2008 at 9:09 pm

    ובכל זאת מדובר במוזות.
    וההשראה שלי היתה גם "על נהרות בבל…וכו'"

    עכשיו נראה לי יותר מתאים לכתוב:

    כשהתותחים רועמים, המוזות

    וזהו.

  • אסתי  On מרץ 2, 2008 at 11:07 pm

    הייתי צריכה משהו יפה כזה להרגעה לפני שאני פורשת בדכדוך לענייני

  • דפנה לוי  On מרץ 3, 2008 at 7:21 am

    המוזות היקרות שרויות במצב קטטוני, זה אכן קורה להן מפעם לפעם. תודה לך חני

  • חני  On מרץ 3, 2008 at 1:09 pm

    אסתי ודפנה,
    האמת היא שכבר חשבתי להחליף את המילה "זוכרות" ב"חולמות", אבל אחרי שקראתי את התגובות שלכן הבנתי שהיא צריכה להישאר, וכבר כתבתי משהו נוסף בעניין הזה שאפרסם בהמשך.
    וטלי ומוזי,
    תודה גם לכם על שהערתם את תשומת ליבי לקושי שמעוררת המילה "זוכרות" בהקשר הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: