כשהתותחים רועמים, המוזות

 

כשהתותחים רועמים, המוזות

בוכות נהרות נהרות, זוכרות

ימים רחוקים של

שלום.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  ביום מרץ 2, 2008 בשעה 8:38 pm

    לא נראה לי…

  • מוזי  ביום מרץ 2, 2008 בשעה 8:45 pm

    מעניין מה הן זוכרות?

    שמונה שנים של קסאמים ופצמרים?
    פיגועי התאבדות?
    חטיפות אוטובוסים/מטוסים?
    פאדיון?
    תרפ"ט?

  • חני  ביום מרץ 2, 2008 בשעה 9:09 pm

    ובכל זאת מדובר במוזות.
    וההשראה שלי היתה גם "על נהרות בבל…וכו'"

    עכשיו נראה לי יותר מתאים לכתוב:

    כשהתותחים רועמים, המוזות

    וזהו.

  • אסתי  ביום מרץ 2, 2008 בשעה 11:07 pm

    הייתי צריכה משהו יפה כזה להרגעה לפני שאני פורשת בדכדוך לענייני

  • דפנה לוי  ביום מרץ 3, 2008 בשעה 7:21 am

    המוזות היקרות שרויות במצב קטטוני, זה אכן קורה להן מפעם לפעם. תודה לך חני

  • חני  ביום מרץ 3, 2008 בשעה 1:09 pm

    אסתי ודפנה,
    האמת היא שכבר חשבתי להחליף את המילה "זוכרות" ב"חולמות", אבל אחרי שקראתי את התגובות שלכן הבנתי שהיא צריכה להישאר, וכבר כתבתי משהו נוסף בעניין הזה שאפרסם בהמשך.
    וטלי ומוזי,
    תודה גם לכם על שהערתם את תשומת ליבי לקושי שמעוררת המילה "זוכרות" בהקשר הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: