מה לימד אותי השבוע הכעס שלי

אני רוצה להתוודות: הבודהיזם, ובמיוחד הזן בודהיזם, קרובים מאוד לליבי. בעבר השתתפתי ברטריטים ובסדנאות. כיום אינני מתרגלת באופן פעיל – אפילו אינני עושה מדיטציות, אבל פעמים רבות אני מוצאת את עצמי חושבת במושגים שלמדתי בתקופות שבהן תרגלתי באופן יותר אינטנסיבי.
אני רואה את עצמי כמי שמתרגלת בודהיזם בחיי היומיום. היומיום, מבחינתי, הוא המורה הגדול, ובזמן האחרון הוא נתן לי שיעורים מרוכזים בסוגיית הכעס. פשוט כעסתי המון כמעט בכל מישור של חיי: בלימודים, בעבודה, בקשר הזוגי. בחלק מהמקרים הכעס התעורר בי מאוחר יותר, בדיעבד. התבוננות מאוחרת בכעסים שלי העלתה את סוגיית ה"גבולות". הבנתי שבכל המקרים שבהם כעסתי, חשתי שהזולת חצה גבול מבחינתי, והדבר גרם לי לחשוב כמה מכעיס לחיות במדינה שגבולותיה נפרצים שוב ושוב.
מה שאני מתכוונת לעשות בחיי זה להמשיך ולהתייחס אל הכעס כאל מורה, שמלמד אותי איך להבהיר לעצמי ולזולתי מהם הגבולות שלי. אני חושבת שחשוב מאוד שגם אנחנו, כמדינה, נעשה זאת. אינני מתעלמת מכך שגם שכננו הפלשתינאים סובלים מבעייה דומה, ואפילו הרבה יותר חמורה, אבל למדתי, שקשה מאוד ובעצם בלתי אפשרי לעשות את העבודה עבור אחרים.
עלינו לפעול למען עצמנו: להבהיר לעצמנו מהם הגבולות שלנו, ואחר כך להבהיר אותם גם לשכננו.
עדיף, כמובן, לעשות זאת תוך דו שיח, אבל גם ללא דו שיח הדבר הכרחי.
השאלה הגדולה היא מהם הגבולות האלה. כיוון שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית עלינו לברר את העניין באמצעים החוקיים העומדים לרשותנו, כלומר לנהל דיונים בכנסת ולקבל החלטות. זאת מתנה שהייתי שמחה גם לקבל וגם להעניק כאזרחית ביום ההולדת השישים של המדינה: גבולות ברורים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On ינואר 12, 2008 at 2:41 pm

    גם במישור הפרטי,כבני אדם, וגם במישור הלאומי. כשאין גבולות ברורים, הגבולות הבלתי מוסכמים נפרצים בכל פעם מחדש.
    העניין הוא שהרבה יותר קל (בשני המישורים…) פשוט להמשיך להתנהל בלי בירור מעמיק ואמיץ, ולהגביה את הערימה שמטואטאת אל מתחת לשטיח.

    אני רק חושבת שכמו שאדם חייב לברר את גבולותיו מול האנשים שאיתם ולצידם הוא חי, ולא בחלל ריק, גם מדינה חייבת לערוך את הבירור הזה תוך דיאלוג- גם פנימי וגם חיצוני.

  • חני  On ינואר 12, 2008 at 3:41 pm

    בדיוק לזה התכוונתי:בירור פנימי וחיצוני גם ברמה האישית וגם ברמת המדינה, רק שמה שמחוץ לנו לא תלוי בנו, ולדעתי עלינו להציב גבולות בכל מקרה,ולהגיב כשחוצים אותם ופוגעים בנו.

  • רונית  On ינואר 16, 2008 at 4:53 pm

    גם אני אתמול כעסתי רתחתי, על הילד שלי, ואז על עצמי, ונכון – זה קשור בגבולות ברורים. תודה על האבחנה..

  • חני  On ינואר 16, 2008 at 5:09 pm

    פעם שמעתי מישהו אומר- איש דתי – שלכעוס זה להעניש את עצמי על טפשותם של אחרים. אני דווקא חושבת שכעס הוא רגש בריא כמו שאר הרגשות,ושיש מה ללמוד ממנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: