1 אידה פינק נפטרה ערב לפני ערב ראש השנה. משנודע לי שנפטרה חזרתי לספר היחיד משלה שהזמן הותיר בספרייה שלי – "רישומים לקורות חיים"* ומיד נשביתי שוב ביפי כתיבתה. בקריאה המחודשת שמתי לב לכך שפינק מציינת את שמות המקומות שבהם מתרחשים סיפוריה באות הראשונה של שמם בלבד, אם מפני שכבר אינה מוצאת טעם בהזכרת השם כולו [...]
בימים אלה שבהם "הדרת נשים" חרדיות בכותרות, נזכרתי בסופרת שכבר מזמן רציתי לכתוב עליה – דבורה בארון, שתיארה בסיפוריה את עולמן של נשים בחברה חרדית. כיוון שהיתה אמנית מצויינת יצירתה חורגת מה"חרדי" אל האנושי – אוניברסאלי, אך יחד עם זאת סיפוריה גם מעוגנים בעולם עליו היא מספרת ושממנו הם נובעים. כך גם סיפורה "היום הראשון" [...]
הרשימה פורסמה ב – writersboutiqe כאן http://www.writersboutique.net/blog/2011/11/1659 "איך נשלט העולם ומובל למלחמה? דיפלומטים משקרים לעיתונאים ומאמינים לשקרים האלה כשהם רואים אותם בדפוס" * לכאורה נראה שאת האבחנה החדה הזאת כתב סטיריקן מבריק בן ימינו בעקבות הדואט המצליח "איראן איראן" של הצמד ביברק בניצוח שמעון פרס, אבל מסתבר שכתב אותה קרל קראוס – משורר, סופר, מסאי, מחזאי [...]
במקרה או שלא במקרה בדיוק בשבוע שבו שוחרר גלעד שליט משבי החמאס יצא לי לקרוא את "ארבעה סיפורים" של ס. יזהר (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1965) וביניהם "השבוי". יזהר מספר בו על רועה צאן פלסטיני תמים, שכוחותינו שבו במהלך מלחמת העצמאות. לרוע מזלו רעה הרועה את צאנו בנוף הפסטורלי בדיוק במקום שבו נצפה על ידי כיתת חיילים [...]
בערב חג השבועות במסגרת "תיקון שבועות" הוזמנתי להעביר שיעור בבית הכנסת הקונסרבטיבי שעל יד ביתי. התייחסתי בו למסה שכתב קאמי על קפקא בספרו "המיתוס של סיזיפוס". לאופן המיוחד שבו רואה קאמי את התקוה בעולמו האבסורדי של קפקא, שרוב הפרשנים הגדירו את יצירתו כזעקה מעוררת ייאוש, מקום שאין מותירים בו לאדם מפלט. טענתו המרכזית של קאמי [...]
"אם נציל מהמחנות, באשר הם שם, רק את גופנו ותו לא, הרי היצלנו פחות מידי. כי הבעייה איננה אם האדם מציל את חייו בכל מחיר, אלא כיצד יצילם. לפעמים אני חושבת, שכל מצב חדש, אם טוב ואם רע, טומן בחובו את האפשרות להעשיר אותנו בתכונה חדשה. אם נפקיר בידי הגורל את העובדות הקשות, שהועמדנו בפניהן [...]
על הספר נער קריאה מאת ברנהארד שלינק
"תמיד קראתי לו "סנסיי" . לכן גם כאן אכתוב פשוט "סנסיי", ולא את שמו האמיתי. אני נוהג כך לא רק משום רצוני להיות זהיר כלפי הציבור, אלא גם מפני שאני מוצא זאת לטבעי יותר. כל אימת שאני שב ונזכר בו, מייד רוצה אני לומר "סנסיי". וכך, כשעטי בידי, איני יכול לכתוב על אודותיו אלא כך". [...]
חיפשתי ספר. הוא לא היה בחנות שבה חיפשתי אותו, אבל היה בה מבצע של ארבעה ספרים במחיר של ספר אחד, אז במקום הספר שרציתי קניתי ארבעה אחרים, כי אני אוהבת מאוד לקרוא, למרות שרוב הפעמים אני לא מצליחה לסיים את הספרים שאני מתחילה. מכל מקום לא וויתרתי והמשכתי וחיפשתי את הספר שרציתי ומצאתי אותו בחנות [...]
